תוכן

ו) ענין הטבילה, הנזכר בגמרא (ברכות דף ב"ב) לבעל קרי, או למשמש מטתו. ראיתי למורי ז"ל, מקפיד בכל כחו, ונזהר לקיימה. ואף שהיה בגופו חולי קשה, הנקרא שבירה, ר"ל שנקרע הכרס, ויוצאים בני מעיים לתוך כיס הבצים וכיוצא בזה, והטבילה מזקת מאד לחולי זה, עכ"ז לא היה מבטלה כלל. ופעם אחת גזרה עליו אמו שלא יטבול בחורף ההוא, ולא טביל על כרחו, אבל לא נסתלקה ממנו השגתו בכל הזמן ההוא. ואחד מן החברים העיד לי בשם מורי ז"ל, ששמע ממנו, שאין דבר מועיל כ"כ להשגת האדם בידיעה הזאת, כמו בהיותו נזהר להיות תמיד טהור, מטומאת קרי ושכבת זרע ע"י הטבילה. והנה כונת הטבילה הזאת לא קבלתיה, זולתי כונה הטבילה של ערב שבת, ושל שחרית בשבת, כנזכר במקומו אמנם מה שקבלתי ממנו ז"ל דרך כלל בענין הטבילה הוא, כי הטבילה היא בבחינת ספירת החסד שבאימא, הנקראת מ"ם סתומה, שבתוכה עומדים המים.