תוכן

יז) ועתה נבאר, איך הנגע מורה על היותו יוצא מהחסדים דאימא, בהיותם בלי מוחין דאבא כנודע כנז"ל, כי נודע שהבינה, היא הדוחה את החיצונים, בסוד התכלת, והנה הוא כח דין קשה מאד, המגרש את החיצונים, אמנם אינו מגרשם, אלא כאשר אבא נכלל עמה יחד, אבל בהיותה לבדה, אז אדרבא החיצונים נדבקים שם, ולכן הבינה הוא דין, משום דדינין מתערין מינה, כנזכר בזוהר. אבל אין זה, אלא כשהחכמה נסתלקת ממנה כנזכר. והנה נגע גימטריא קכ"ג, שהוא מילוי אהי"ה דאלפין אשר בבינה, ולהיות שאלו הנגעים הם יוצאים מן האדם שהוא ז"א, הוי"ה דאלפין, לכן אנו מכנין את הנגע ג"כ למילויי אהי"ה דאלפי"ן, כנגד מ"ה דאלפי"ן, שהם בחי' מוחין דאימא, הממלאים את ראש ז"א, לשלשה חללי גולגלתיה, הנקרא אדם. כי גם בינה היא אהי"ה דאלפי"ן. אבל אין זה בבינה עצמה, רק במילוי שלה הנכנס תוך ז"א בסוד מוחין. אבל היא עצמה נשארת למעלה כנודע.