תוכן

ט) ועתה נבא אל ביאור הכתוב, אדם כי יהיה בעור בשרו שאת וגו'. דע, כי אלו האורות אינן יוצאין מחוץ לאחורי ז"א, להוציא את לאה ורחל, אלא עד שיכנסו גם המוחין דאבא תוך ז"א, לפי שבהיות שם מוחין דאבא, אין יכולת אל החיצונים להתאחז באלו החסדים דאימא, אשר הם סוד עץ הדעת טוב ורע, שמשם יונקים החיצונים כמבואר אצלינו בפרשת בראשית, בענין חטא אדם הראשון. והנה כאשר אלו המוחין דאבא, לא נכנסו בז"א, אז במקום שלשה אלפין אלו, שמוציאין את לאה ורחל כנזכר, מוציאין ג' נגעים: שאת, וספחת, ובהרת, שהם בחינת דינים קשים מאד מצד הקדושה, שדוחין את רוח הטומאה מן האדם, או מן הבית, כנזכר בזוהר פרשת תזריע, במאמר הנז"ל דף ן' ע"א. ועכ"ז, מאלו הג' נגעים, הוי יניקת כל החיצונים, ואז אין נעשה פרצוף לאה או רחל. והנה שאת, כנגד א' ראשונה שבלאה, לפי שהיא נשאת וגבוה למעלה. ובהרת וספחת, כנגד שני אורות דרחל.