תוכן

ה) ומ"ש, אמר ליה דעתא אתייא בשית דרגין כו'. הענין הוא, במה שנודע, כי הדעת דז"א, מלובש תוך היסוד דאימא עלאה, והדעת הזה מתפשט עד שית דרגין, שהם שש קצוות הזכר, שהם החמש חסדים, המתפשטים בו, מחסד ועד הוד שבו, ואח"כ מתקבץ כללותם ביסוד שבו. ואלו הם שית דרגין, שבהם מתפשט הדעת של ז"א, שהם החסדים. ומה שנשאר אל דעת הנקבה, הוא דבר קל ומועט, והוא מ"ש לעיל, שהם חמש הגבורות שמספרם ק"ל. ועוד, כי אפילו מזה הדעת שנשאר אל הנוקבא, צריך להשאיר ממנו בחינה, להיותה אור מקיף על רישא דנוקבא. ונמצא, כי מה שנכנס בפנימיותו, להיותו בסוד דעת שבה, הוא דבר קל ומועט. ובאדרת האזינו ביארתי זה היטב, וע"ש.