תוכן

נ) והנה גם באורות יסוד דאימא, יש ג' בחינות הנזכרים: הא', היא עד החזה דז"א, ושם יש לה ב' כיסויים: הא', יסוד דאימא. והב', גופא דז"א. ולכן נקרא מכוסה. ומן החזה ולמטה עד סוף יסוד דז"א, שכבר נפסק ונסתיים יסוד דאימא, אין לאורות המתפשטים משם ולמטה, רק גופא דז"א לבד, ולכן נקרא מגולה, אבל אינו נקרא הבל גמור, לפי שעדיין יש להם כיסוי אחר כנזכר, כי כבר נתבאר לעיל פרשת תרומה די"ז ע"ב, ובדרוש הצלם דליל הושענא רבא כי אעפ"י שנסתיים יסוד דאימא במקום החזה, עכ"ז הארת יסוד דאימא, נמשך ומתפשט עמהם, ומלביש האורות ההם שלא יהיו בגילוי גמור, ויתאחזו הקליפות בהם, בסוד עץ הדעת טוב ורע כנודע. והג', היא אורות אלו דאימא, שהם אורות רבים, והם דחוקים וצרים שם, ובמוצאם פתח פתוח, יוצאים לחוץ מפיי היסוד עצמו דז"א ולחוץ, ונמשך בחלל שבין ב' ירכין דיליה, דרך קו האמצעי, על דרך הנאמר לעיל גבי אורות יסוד דאבא. ובחינה זו הג', נקראת הבל גמור, שאין לה שום כיסוי כלל. ועיין בשער התפלות בחזרת העמידה דחול, בכוונת ענית אמן, ותבין הקדמה נכונה, בענין אלו ההבלים היוצאים מפי היסוד. גם בשער הפסוקים בפ' שמות, בענין יהושע וכלב וע"ש.