תוכן

כב) ונמצא כי שתי בחינות הם: לפי שבזמן היותם מחוברים ו"ק דמוחין דגדלות, עם המוחין דקטנות, מחמת התחברותם והכאת אורותיהם זה בזה, מוציאין בחינות הארות אחרות, שאינן כערך בזמן היותם מוחין דקטנות לבדם. ולא כבזמן היותם מוחין דגדלות לבדם. והנה כפי הנזכר, נמצא כי בזמן היות קטנות לבדו, אז יוצאין ארבע הארות לבדו, הנקרא לאה כנ"ל. וכן בבחינת הג', שהוא בזמן היות גדלות לבדו, יוצאות ארבע הארות אחרות, הנקרא לאה ג"כ. אבל בבחינה האמצעית שהם מוחין דקטנות, עם מוחין דו"ק דגדלות, אז יש עשרה הארות הנקרא לאה. והם ארבע הארות דמוחין דקטנות, ע"ד הנ"ל. והם: מלכות דאבא, דבוקה במקומה עם היסוד דאבא. ומלכות דאימא במקומה, עם היסוד דאבא שבה. והארת מלכות דאבא, שיצאה במקום המלכות דאימא סמוכה לה. והארת מלכות דאימא, שיצאה לחוץ באחורי הדעת דז"א, הנקרא קשר של תפילין. ועתה שיש אורות רבים, והם מוחין דקטנות וו"ק דגדלות, נוסף כח במלכות דאבא, להוציא עוד הארה אחרת שלישית מחוץ לז"א, הסמוכה עם לאה החיצונה דאימא. והרי הם ה' בחינות לאה דמוחין דקטנות, ג' ממלכות דאבא, ושנים ממלכות דאימא. ועד"ז יש ה' בחינות לאה אחרות, ממוחין דו"ק דגדלות, ע"ד הנזכר ממש.