תוכן

כ) ובזה תבין ענין גלות מצרים, שקדם לכולם, לפי שהוא רמוז בנהר הראשון העליון שבהם. ובתחלה יורדת השכינה, ומתלבשת תוך הקליפה הנקראת ראש, והולכת ונכנסה מדרגה אחר מדרגה, עד סיום הרגלים. וכו' מטי ברגלים, כדין כתיב, ועמדו רגליו ביום ההוא גו', (זכריה י"ד) כנזכר פרשת פקודי דף רנ"ח. ולכן בגלות מצרים ובגלות בבל, גלו כל ישראל כולם, להיות כי מצרים היא הראש, גם בבל כתיב בה, אנת הוא רישא די דהבא. אבל בגלות יון ואדום, לא גלו עשרת השבטים, כי כבר הגלם סנחריב כנודע, ואינם מכלל הראש הכולל כל ישראל. אמנם שם נתפזרו ונתערבו ניצוצות אותם ב' שבטים וחצי, שגלו ביניהם, ומכ"ש שאר האומות שאינם רק ענפים ובחי' פרטיים, ומי שצריך גולה שם הוא לבדו, והדברים מבוארים.