תוכן

יג) מצות זכירת יציאת מצרים. כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. טעם זכירת יצ"מ מכל שאר הגליות: בבל, ומדי, ויון. נודע, כי ארץ מצרים טמאה מכל ארצות ח"ל, ונקראת ערות הארץ. ושכינה גלתה עמהם במצרים, כמ"ש אנכי ארד עמך מצרימה. ונודע מ"ש בזוהר פרשת בא, כמה מיני קטרין וכשפים עשו המצריים, ע"י כחות הטומאה, לשעבדם שלא יוכל אפילו עבד א' לצאת משם. גם נודע מה שנתבאר אצלינו, בטעם שכינה בגלות מה עניינו, כי הנה הסיבה היא שע"י חטא אדה"ר, עירב טוב ברע, וכל הנשמות של קדושה נפלו לתוך הקליפות, ואין בהם כח לצאת משם, לולא רחמיו יתברך, שבכל צרתם לו צר, ושכינת עוזו הולכת עם ישראל בגלות תוך הקליפות, וכיון שנכנסת במקומם, ומלקטת אותם הנשמות משם, והנה הקליפות הם שבעים, כנגד ע' אומות, וצריכין ישראל לגלות בין כלם, כדי ללקט הנשמות שנפלו בתוך כל קליפה שבהם, וכאשר יגמר לקיטת כל הנשמות, מן הע' אומות, אז הוא זמן דמטו רגלין ברגלין, הנזכר בפרשת פקודי, ואז יתקיים מקרא דכתיב בלע המות לנצח כו'.