תוכן

ב) והנה כנגד ז"א, אמר זקן, זה קנה חכמה, כי לא היתה לו חכמה, עד שעטרו אבא בההוא עיטרא, ועייל ליה במוחין, בחי' חכמה עילאה. וזה אומרו, זה קנה חכמה. כי ז"א הנקרא זה, קנה את החכמה מחדש מה שלא היה בו מתחלה. והנה מי שהוא זקן מס' שנה ומעלה, אפילו שאינו ת"ח, צריך לקום מפניו. אבל בפחות מבן ששים א"צ לקום מפניו, אלא א"כ הוא חכם, שקנה חכמה. ולכן ר"ת מ"פני ש"יבה ת"קום, הוא מש"ת, כי משתין שנין ואילך, אז נקרא שיבה. וטעם מספר זה הוא, כי הששה תיקונים ראשונים דדיקנא דא"א, נעלמים מאד, ואין בהם גילוי כלל למטה. והנה כפי גדרם, כן ראוי לכבדן, כי א"א הנקרא שיבה, נאמר בו קימה. ובזקן, נאמר בו הידור לבד. ובאשה, נאמר ויראת מאלהיך, יראה בלב, ואין צריך לא קימה ולא הידור. ואמר לי מורי זלה"ה, שאם יכוין האדם לכונה זו שכתבנו, בהיותו קם מפני ת"ח, או זקן, שיועיל לו מאד להתחכם בתורה.