תוכן

ב) שם בדף פ"א ע"א וז"ל, עד דהוו אזלי, אשכחו חד ב"נ, בלקינטא דקוסטא, רכיב על סוסייא כו'. פירוש: כי האיש הזה, היה רכוב על הסוס ביום שבת, ואז אשתמיט ידוי, וקציץ חד ענפא דאילנא, כדי להכות בה את הסוס, ולהנהיגו שילך. וכבר ידעת מ"ש ז"ל, שהטעם שאסרו רז"ל לרכוב על הבהמה בשבת, הוא גזרה שמא יחתוך זמורה. וזה האיש שעבר על דברי רז"ל, ורכב על הסוס, אירע לו שחתך זמורה, ונתחייב סקילה. ונמצא כי עבירה גוררת עבירה, ומצוה גוררת מצוה וזמ"ש והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש עצמו מלמטה כו'.