תוכן

סד) שם בדף רס"ב ע"ב, וז"ל, רזא לחברייא דיהכון בארח מישר, מחשבא, ורעותא, וקלא, ומלה כו'. הנה אלו הד', הם סוד ארבע עולמות אבי"ע. כי האצילות, הוא כמו האדם החושב לעשות דבר אחד, ובעודו חושב עושה המלאכה, כדמיון האדם שהוא אוכל ושותה, ואינו חושב איך ינוע תחילה הלחיים והשינים ללעוס המאכל, ואח"כ אוכל, אלא הם מתנענעים מאליהם, ברגע ההוא אשר אוכל, והכל נעשה ביחד. וכן הוא סוד האצילות, כי כאשר אותה המחשבה המתפשטת באצילות, היא חושבת לעשות איזה דבר, נעשה תכף ומיד בעת שהדבר עולה במחשבה ההיא. ובבריאה צריך, שתחילה יעלה הדבר ההוא במחשבה, ואחר כך ברעותא שהיא בינה, ואח"כ נעשה הדבר. וביצירה, צריך מחשבה ורעותא, ועוד בחינת הקול, כי כמו שאין דברי האדם נעשין, עד אשר יאמר אותם האדם בפיו בדיבור. כך ביצירה, הוא סוד קול הדיבור. ובעשיה, צריך אף בחי' דיבור גמור, ואינו מספיק קול. והטעם הוא, כי באצילות מתפשטת החכמה עצמה, כמש"ה כולם בחכמה עשית, והיא הנקראת מחשבה. אבל בריאה, אינה מתגלית בה רק בחינת הבינה כנודע, והיא הנק' רעותא. וכמ"ש בתיקונין, דבינה מקננא בכרסייא. וביצירה מתפשט הת"ת לבדו, הנקרא קול. ובעשיה אף המלכות הנקראת דיבור. וזהו סוד מ"ש בתיקונין בהקדמה, דבאצילות איהו וחייו חד בהון. מש"כ בבריאה יצירה עשיה. והוא מ"ש לעיל, כי החכמה הנקראת מחשבה, מתפשטת באצילות, והיא כדמיון החיות שבאדם, מתפשט בתוכו, ועושה כל מה שחושב. ודע, כי כמו שהדבר הזה הוא בארבע עולמות אבי"ע, כך הדבר הזה הוא בפרטים, בארבע חלקי אבי"ע, שיש בפרטות בכל עולם ועולם מהם, כנודע.