תוכן

עא) ונחזור לענין ראשון, כי הנה מורי ז"ל בלכתו בדרך, והיה שותה מים ממעין ובור מקוה מים, היה מביט ומכוין בשתייתו, עד שבכח כוונתו, היה מגרש ודוחה משם אותו הרוח, או הנפש המגולגלת שם, ואחר כך שותה מן המים ההם. ואח"כ הוה הרוח ההוא חוזר למקומו, וכמו שכתבנו לעיל בשם מדרש תנחומא באבא יוסי כו', כי יש כח בתחתונים לגרש את הרוחות רעות. ולכן היה מורי ז"ל מזהיר אותנו מאד, שלא נשתה המים ההם בפה. ר"ל: שלא יניח האדם פיו על המעיין עצמו וישתה, אבל בלכתו למעיין, ישהה מעט כל שהוא, ואח"כ יקח המים בחפניו, וישים בפיו. ואמנם אחר שכבר נעקרו המים מן המעיין או הבור, והובאו לבית, אין חשש כלל לשתות מהם. ועכ"ז, טוב הוא לשפוך מעט מים קודם שישתה, וכנזכר במסכת חולין דק"ד, בבי רב פפא, בההוא עובדא דיוסף שידה.