תוכן

סח) וזה ביאורו של דבר: הנה אין עני אלא מן התורה ומן המצות ולכן אמר רב חסדא, כי לא בזמן היותו ע"ה, הנקרא עני. ולא בזמן שנחכם בתורה ובמצות, הנקרא אז עשיר, לא היה אוכל ירקות וצמחים והדבר הוא ממש כפשוטו, והטעם הוא כנ"ל, כי הנה בעניותו שהיה ע"ה, בלי ספק שלא היה יכול להעלות ב' מדרגות, מצומח לאדם, ולכן לא היה אוכלם. ואף בהיותו עשיר בחכמה, אעפ"י שיכול לתקן ב' מדרגות ביחד, מצומח לאדם, עכ"ז צריך כח ותיקון גדול, כנ"ל, ולא היה יכול לטרוח טרחא יתירה, כיון אדמלאי כריסי ירקא, צריך לטרוח טרחא ותיקון גדול, וארויח מעט. הוא יותר טוב לאכול בשר ב"ח, אשר בנקל יוכל לתקן כמה וכמה מגולגלים אשר בבשר ההוא, כיון שאינו רק עליית מדרגה א' לבדה. ונמצא כי הטורח מועט, וההנאה והריוח גדול. ולזה אמר, איכול בשרא ואשבע, לשון שובע ומלוי כרס, לומר, כי ההנאה גדילה כזה, שבטורח מועט, יתקן הרבה. אבל באכילת הירקות, הטורח גדול, והתיקון מועט, אכול ולא לשובעה.