תוכן

לא) והרי במלת מלך העולם, נרמז יניקת בן ובת, הנקראים העולם. מן אימא עלאה, הנקראת מלך גדול עליהם, ואחר שינקו השפע ההוא הצריך לעצמם, וגם לכל העולמות שתחתיהם, כנודע כי אין להם יניקה אלא על ידם, ואז הם חוזרין לרדת למקומם, וירידה זו נרמזת במלת המוציא לחם וכו'. ולכן אמרז"ל שצריך לדייק בה"א של המוציא, להזכירה בפני עצמה, כזה: ה' מוציא, לרמוז שני כוונות: א' אל ה' עלאה, אימא, שהיא מוציאה לחוץ את חג"ת לז"א. ואת המלכות עמהם, כדי שיחזרו למקומם עם השפע שלקחו ממנה כנזכר. וביאר, כי מה שהוציאה, הוא לחם, שהם ג' הויות, שהם חג"ת הנזכרים, ובהם נכללות המלכות. וביאר, כי הוציאם מן הארץ העליונה, שהיא אימא, והרי זו כוונה אחת.