תוכן

ד) וכתב הרב המחבר ז"ל, פעם אחת אירע לי ביום שבת, כאב גדול בעינים, ונמשך הכאב זה קרוב לב' חדשים, ולא היה בתוכם שום חולי, זולתי כאב העינים לי מאד. ושאלתי למורי ז"ל, מה היה סבת הכאב ההוא, ואמר לי ב' סבות: האחת היא, לפי שאני פוסע פסיעה גסה, במהלכי בימי החול. ונודע, כי פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם, ואינה חוזרת אלא בקידוש ליל שבת. ולפי שבאותו ליל שבת לא נתכונתי באותו הקידוש, לכן בא לי הכאב הזה. סבה ב' היא, לפי שאני הייתי מתפלל תמיד בבית מדרשו, והייתי יושב לימינו לעולם, והייתי מסתכל ומביט בו ללמוד דרכי הנהגותיו בכל הפרטים, והוא היה מתכוין בתוך תפלתו כונות גדולות ונוראות, אשר על ידם היה אור עליון שורה עליו, ולא הייתי כדאי אז להסתכל בו. ואמר לי, השתדל שלא תסתכל בפני, בשעה שאני מתכוין ביחוד ק"ש ובשעה שאני כורע במודים, ובשעה שאני עונה קדושה, ואומר קק"ק ה' צבאות. כי אלו הג' מקומות יש בהם כונות נוראות, ועי"ז יוסר ממך כאב העינים, ונמנעתי ביום המחרת מלהסתכל בו בג' זמנים אלו, ותיכף נתרפאתי.