תוכן

ג) אמנם בברוך שבברכת הנהנין, ובברכת המצות, הוא מלמעלה למטה, כי תכף בעלות ברכת האדם בכונה למקום המלכות, ירד שפע מעולם הנעלם למטה. והוא זה: כי ברוך ירמוז לבינה, בסוד נקודה אמצעית שבה, בהתחבר בזו הנקודה דעת עליון, והוא נתיב לא ידעו עיט. והוא סוד ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו. ואל יקשה בעיניך, באומרנו שברוך ירמוז לבינה, ממ"ש בזוהר, ואי תימא עלמא דאתי אקרי ברוך, לאו הכי, אלא איהו ברוך, ואיהי ברכה. שכבר נתרצה קושיא זו, באומרנו שאין נקראת ברוך, אלה בסוד דעת עליון, המתחבר עמה בסוד שביל דקיק, דנחית מן יו"ד שהוא החכמה. ונמצא, שברוך הוא סוד מלכות ובינה, הנרמזים בבי"ת. וסוד חכמה הנרמזת בריש דהיינו ראשית חכמה. וסוד דעת הנרמז בוא"ו, וא"ו עלאה. וסוד כתר, הנרמז בכ' פשוטה, כי נתיב לא ידעו עיט הוא שער החמשים, והוא כתר עליון, כנזכר בתיקונין. לפי שממנו מושך הטיפה העליונה הנעלמה, והכל נכלל בברוך. והוא דוגמת ברוך שבתפלה, שפירשו בתקונין, ב' תרין, שכינתא עלאה ותתאה כו'.