תוכן

ג) ענין איסור הוצאת ש"ז לבטלה, כתיב וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. והנה עון השחתת זרע גדול מאד, כמפורסם בזוהר, וכבר הארכנו בעניינו בשער רוח הקודש, בענין התקון הראוי לו, גם בשער התפילה, בכונת הק"ש שעל המטה, וע"ש ענין התיקון, שהוא להמית גופם של אותם נגעי בני אדם, על ידי רי"ו, שהוא החרב העליון אשר ביסוד דאימא, הנמשך ממזלא קדישא. והנה כנגדו בחיצוניות בקליפות יש חרב א' עליון, אשר הוא קוצץ וחותך אותם הנשמות מן הקדושה, בהיותם נמשכים מן הזכר בלתי נקבה, ע"י השחתת הזרע. גם יש רי"ו תחתון בקדושה, ביסוד דנוקבא דז"א, הנעשה משם הוי"ה דב"ן דההי"ן. וכנגדו יש ג"כ בקליפה, רי"ו התחתון, ונקרא כלב, והוא תמורת הוי"ה דההי"ן, כי שניהם בגימטריא נ"ב. וכנגד ב' בחי' אלו, התפלל דוד המלך ע"ה, ואמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. מחרב, זה חרב העליון שבקליפות. מיד כלב יחידתי, זה רי"ו התחתון שבקליפות. ועיין בביאורינו בשער ד' שער הפסוקים, בפסוק בני נכר יבולו וכו'. ולכן צריך האדם ליזהר מאד, להיות שורה על הבטן, עד שיכלו טפות הזרע לגמרי, כמש"ל וכן יזהר שלאחר ששמש מטתו, אפילו מאותם הטיפות שהם כמו מים, ואינם קשורות כלובן ביצה, כי כל זה בכלל השחתת הזרע.