תוכן

א) כתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך, מצות איסור שפיכות דמים, כבר נתבאר באורך בדרוש א' של פסח ויציאת מצרים וע"ש אבל נחזור לבארו בקצרה. דע, כי בז"א יש הוי"ה דמ"ה דאלפי"ן, העולה בגימטריא אדם. ואות אל"ף שבמילוי אות וא"ו שבין ב' הווי"ן, הוא שם א' של אהי"ה בריבועו, העולה בגי' דם. והוא שם החיצון, מג' בחי' כלי שיש בבינה דנוקבא דז"א. גם אלף זו הנזכר, הוא מן אות ה"א האחרון, של שם הכתר דנוקבא דז"א, והוא אלף השלישי, והוא הפנימי שבכולם, העולה ד"ם. כי הוסר אות א' ממילוי ה"א אחרונה שבו, והושם במקומו אות ה"ה כפולה כזה, יוד הא ואו הה. ואלף זו בהיותה בז"א, תוך מילוי אות וא"ו שבהוי"ה שבו, אז עולה ההוי"ה ההיא בגי' אדם. ובהסתלקו משם, שמסתלקת אימא מעל הבנים, אז זו הוי"ה דז"א נשארת בסוד דם, כזה: יו"ד ה"א ו"ו ה"א. ונמצא, כי אלף זו בהסתלקה למעלה היא דם. וגם שם הוי"ה דאלפי"ן שבז"א תשאר דם. וז"ס (ה"פ הושע ד"ב) דמים בדמים נגעו. אבל בהתחברותם יחד, יהיה אדם. ונמצא, כי זו האלף הנזכר, הוא בחי' דם האדם הנזכר שהוא ז"א, המחיה אותו בהתפשטה בתוכו. וז"ס אמו מזרעת אודם, כי הדם הזה שהוא שם אהי"ה הנזכר, נמשך מן אימא. גם ז"ס רביעית ד"ם שארז"ל, והוא סוד ריבוע שם אהי"ה כנזכר שהוא: א' א"ה אה"י אהי"ה.