תוכן

ה) וג' אותיות א'ל'ה', הם בחינת קין בן אדם הראשון וסודם: א', הוא הזרוע, אשר משם בחינת קי"ן, כנודע אצלינו. ול', היא היד, וה' הם חמש אצבעות היד. ולפי שהערב רב מבחי' קין, לכך אמרו אלה אלהיך ישראל, לרמוז אל אותיות אלה של שם אלהים, ועכ"ז היו רוצים להמשיך אליו גם בחינת הב"ל. שהוא בחינת הבל היוצא מן החוטם והפה. וזמש"ה, זובחי אדם עגלים ישקון, כי סוד הנשיקה היא בפה. וכן ר"ת, של י'דע ש'ור ק'ונהו ו'חמור, הוא ישק"ו. וארז"ל שהערב רב, היו מנשקין את העגל. וענין נשיקה זו היתה כונתם, להוריד אליו הבל הדינין והגבורות של הפה ושל החוטם, כנזכר אצלנו לקמן דף בסוד קי"ן והב"ל איך מתחלקים בענין החמשה גבורות, וזה לוקח שתיהם, וזה שלש הנשארים. ואם היו ח"ו יכולין להמשיכם, היה העולם אבד, לפי שהיו הדינין והקליפות מגיעין עד הבינה. אבל לא עלה בידם, רק ג' גבורות אלה לבד. אלא שעכ"ז בכח שתי גבורות הפה והחוטם, הנרמזים במ"י של אלהים, מהם עשו את העגל. וזהו סוד שם הקדוש יל"י, שהוא בגמטריא מ"י, ונרמז בר"ת י'שראל ל'א י'דע. וזהו מ"ש רז"ל כי היה שם הקדוש חקוק על טס של זהב, שהעלה בו משה לארונו של יוסף, והשליכוהו לכור הזהב, ויצא העגל הזה, והוא סוד השם הנזכר. וזכור ענין זה, כי שם הזה של יל"י, הוא בחי' שתי הגבורות הנז', של החוטם ושל הפה, שהם ב' אותיות מי של אלהים.