תוכן

מב) ובזה יתבאר מ"ש רז"ל, (שבת ק"ל) מל ולא פרע כו', פי': כי הנה ע"י מצות המילה, ירדו כל הה"ח, ונתפשטו בגופא, ולכן נרמזו כולם באותיות מילה, כי מ"ל הם בגימטריא ע', שהם ע' חסדים המגולים. וי"ה הם י"ו אורות השליש העליון המכוסה, כנ"ל בענין הפריעה. ונמצא, שע"י המילה ירדו כולם, והיא הגורמת הכל. ואם לא קדם ענין המילה, לא היה השליש יורד משם, ולכן כולם נרמזים במילה כנזכר. האמנם ענין המילה, תכלית כונתה היא, לשירדו החסדים ביסוד, ויתגלה ההיא יו"ד בפומא דאמה, ויתבסמו הגבורות אשר שם, ושירד אפילו אותו שליש העליון המכוסה, למטה ביסוד ע"י הפריעה. ואם לא פרע, הרי עדיין לא נגמרה כונת המילה בשליש הנזכר, שנרמז בשני אותיות י"ה, אשר במלת פריעה, וא"כ, אם לא פרע, הוי כאילו לא מל, כי שני אותיות י"ה דמילה, לא נגמרה כונתם, כי לא ירדו רק ע' אורות המגולים בלבד כנז"ל. והרי נגמרה מצות המילה, והפריעה, והכוס של יין.