תוכן

לד) והמשכיל יבין, אם יסתכל בכתיבת ידי מורי זלה"ה, בענין טעם היות המילה לשמנה ימים, כי אז נגלה המלך השמיני, הנקרא הדר, שה"ס החסד כנודע, וע"ש. ונמצא, כי מה שצריך המוהל לכוין בעת המילה הוא, כי הערלה היא הקליפה הנקראת קליפת נוגה, הנזכר בפרשת ויקהל, אשר היא יושבת ונאחזת שם, באותה העטרה דיסוד, ומכסה עליו. ושורשה הוא, מן המותרות והסיגים היוצאים מן היסוד, מן הנקב השמאלי, המטיל מים עכורים, כמבואר בכתיבת ידי מורי זלה"ה, בביאור המאמרים שלו, בהקדמה פרשת בראשית. כי הסיגים האלו, הם סוד עפרון ובני חת, היוצאים מהנקב השמאלי, הנקרא ח', כי הנקב הימני נקרא ט', בסוד אמרו צדיק כי טו"ב, ע"ש. ולכן קליפה זו הנקראת נוגה, עומדת ונאחזת שם בשרשה, שהוא מצינור ההוא. ובהיותם שם, אין החסדים המגולים, שהם ע' חלקים כנ"ל מתפשטים אפילו בגופא דז"א, ולכן הוי ח"ש מן חשמל, לשון דממה, שאין שם התפשטות הע' אורות המגולים. ועתה ע"י כריתת הערלה מן היסוד, אז כל החמש חסדים יורדים מן הדעת, ומתפשטים בגופא דז"א, כל אחד במקומו הראוי לו. והחלק שבת"ת, נחלק כפי הראוי לו כנ"ל, שהוא ח' חלקים בשליש העליון המכוסה, וי"ח חלקים במקום המגולה, שהוא בחינה השלישית, מן הג' בחינות הנכללות בפחות משתות, מחילה כנ"ל. ועתה נמצאו ע' אורות מגולים, שהם כ"ו חלקי הוי"ת הנצח, וכ"ו שבהוד, וח"י שבת"ת מן החזה ולמטה. וז"ס שני אותיות מ"ל מן חשמל, דמעיקרא ח"ש, ולבתר מ"ל. גם אלו הם שני אותיות מ"ל מן מילה, כי ע"י כריתות הערלה הנקרא מילה, כי מילה לשון כריתות, מלשון כי אמילם, וע"י המילה נתפשטו ע' אורות החסדים המגולים למעלה במקומם לבד. והרי נתבאר ענין מצות המילה.