תוכן

טז) גם אם נאמר שאותם השנים העודפים יתחלקו לג' חלקים, אי אפשר לצמצם בזה, כי הנה האחד הוא שלם, ואיך נחלקהו בצמצום הזה. א"כ מוכרח הוא, שיהיה אונאה בהתחלקות הזה, והוא, כי הנה המוכר הוא השליש העליון אשר דרך בו יורד החסד המתפשט למטה, והוא המוכר. והם הלוקחים מידו, שהם השני שלישים התחתונים. ולפעמים המוכר מאנה את הלוקח, כי הוא לוקח לעצמו תשעה חלקים, והי"ז חלקים נותנם להם, כי כיון שהב' חלקים תחתונים, הם בחי' אחת בגלוי, אין צורך שיחלקו ביניהם בשווי שמונה חלקים ומחצה. מה שאין כן, אם מעיקרא היו מתחלקים בשוה, שאי אפשר שיתחלק חלק אחד לחצאין, ויהיה בו שני בחי' כיסוי וגלוי, ויהיה ח' ושני שלישי חלק במכוסה, י"ז ושליש חלק במגולה. ולכן בהיות כל הי"ז שלמים למטה, אין קפידא, כי אין צורך להם להתחלק שם כנזכר. ולפעמים הלוקח שהם שני שלישים התחתונים, מאנה את המוכר, ונשאר למוכר ח' חלקים, והם לוקחים ח"י חלקים. והרי נתבאר אונאת הלוקח ואונאת המוכר.