תוכן

ג) נחזור אל מקומינו אמר מורי ז"ל, ומכאן והלאה הוסיף מורי ז"ל, באומרו ואסף איש טהור את אפר הפרה כו'. דע, כי אלו הה' גבורות בהיותם חוזרות אל שורשם, שהוא החוטם, הם מתמתקות, כמבואר אצלינו בכונת הריח, בסעודת ליל שבת, בענין ריח ההדס, וז"ס ואסף איש טהור, הוא ז"א, כנזכר בפרשת תזריע, על פסוק ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא. והוא המאסף ה' גבורות' ע"י הריח הניחח, ועולים עד חוטמו, ונכנסים שם. (ואז מתחברים ונעשים גבורה א', הנקרא אפר, א' פ"ר כנזכר. ואח"כ נעשים בחי') רוח דק, ועולים אל חוטם אימא עילאה הנקרא מ"י. וז"ס, מי אסף רוח בחפניו. ולכן כתיב וטמא עד הערב בבחינת הקליפה אשר בחוץ נגדו.