תוכן

ב) ודע, כי אלו הי"ב ברכות אמצעיות, הם סוד שנים עשר בני יעקב, שנתוספו בז"א בסוד תוספת. וצריך לדעת מה שנתבאר אצלינו, כי הכתר דז"א, נעשה לו מצד הת"ת דאימא עלאה והנה זה הת"ת של אימא, הנעשה כתר בראשו של ז"א, לבחינת ז"א יחשב, כי בחלקו ניתן. והוא האומר זה, הפסוק באתי לגני אחותי כלה כו'. וכבר ידעת ג"כ, כי מתפארת דאימא, נעשה כתר דז"א. ומנצח הוד יסוד של אימא, נעשו חב"ד דז"א. ומן מלכות דאימא, נעשית בחי' לאה, העומדת בסוד קשר תפלה של ראש, באחורי רישא דז"א, מכוונת כנגד הדעת דז"א. אשר בתחילה היה ת"ת דז"א, ועתה נתעלה ונעשה דעת כנ"ל. וכבר ידעת, כי שם ס"ג דיו"ד ה"י וא"ו ה"י, הוא בבינה, וזו לאה, הנעשית ממלכות של הבינה, נקראת גנ"י, כמנין שם ס"ג. ונמצא, כי הכתר דז"א, שהוא מבחינת ת"ת דאימא, הוא האומר באתי לגני, שהיא לאה הנזכר, הנעשה ממלכות הבינה. ומאמר זה נאמר אל אחותו הכלה, והיא רחל נוקביה האמיתית דז"א, והיא נקראת כלה, כנודע כי היא בחינת הויה במילוי היהי"ן, שהיא בגמטריא ב"ן. ועל ידי שלשה המוחין הניתנין בה, נעשין נ"ה, שהם בגמטריא כלה. ודע כי י"ג ברכות אלו, הם סוד וא"ו במילואה, שהיא בגמטריא י"ג. והאלף שבינתיים, היא בחינת כתר דז"א, הנעשה לו מת"ת דאימא, והוא החיות של כל ז"א. ולכן זו האלף ניתנה באמצע שני הווין, יען כי היא מתלבשת בהם, ומחיה אותם, ואז נעשה אדם. כמבואר אצלנו, בסוד שופך דם האדם באדם, והבן זה מאד. ותכוון מה שביארנו באותו הפסוק, כי אלף זו של אדם, היא שם אהי"ה בריבוע אחורים, כזה: א' א"ה אה"י אהי"ה שהוא בגמטריא ד"ם גם כן. ובהתחבר אלף זו עם ד"ם, נעשה אד"ם, וע"ש.