תוכן

ז) שם בדף רי"ו ע"ב שורה ב', וז"ל, ורזא דא יהיה, כד"א יהיה ה' אחד, ברזא דיהיה כו'. נודע, כי אבא ואימא כל אחד כלול מן עשר ספירות, בפרצוף אחד שלם. אבל ז"א, אין בו רק שש קצוות בלבד אמנם בזמן הגדלת המוחין, אז ניתוספה לו י' בראשית ו' זעירא שלו, ואז נשלם לעשר ספירות גמורות. והנה זהו סוד שם ההויה, כי אבא שיש לו פרצוף גמור בי"ס, רמוז ביו"ד של ההוי"ה, אבל ז"א שאין בו רק שש קצוות, נרמז באות ו' של ההוי"ה, לפי שאין בשורשו רק ו' קצוות, ובזמן המוחין ניתוספה י' בראשית ו' זו כנזכר, שהם סוד המוחין, ואז נשלם לי"ס. ולכן אותם ג' ראשונות אינם בו בקביעות, כי על ידי תפלותינו הם באים. ואח"כ חוזרים ומסתלקין, ולא נשאר בו בקביעות רק השש קצוות בלבד, כנודע אצלנו, וכיון שהשלשה ראשונות אינן קבועות תמיד בו, אינו נקרא רק בשם וא"ו בלבד. ואמנם לעתיד לבא, שאז אין היצר הרע, ואין רמאות ועבירות בעולם, יהיה הז"א קבוע תמיד אף בשלשה ראשונות, ויהיה תמיד שלם בפרצוף של עשר ספירות גמורות, ויהיה שקול בערך אבא, ויהיה נקרא באות יוד כמו אבא, ואז במקום מה שהוא עתה שם יהו"ה, יהיה אז שם יהי"ה. באופן, כי זווג עליון דאבא ואימא יקרא י"ה, וזווג תחתון דז"א ונוקביה, גם הוא נקרא י"ה, ולא ו"ה. ובהתחבר יחד שני הזיווגים, יקראו בשם יהיה. וזמ"ש, גם תשלום הפסוק ה' אחד ושמו אחד, רוצה לומר, כי עתה בהיות שהז"א לפעמים הוא ח"ו פגום וחסר, ואין בו רק שש קצוות, איננו יכול להזדווג עם נוקביה, ולהתיחד תמיד עמה ביחוד. אבל לעתיד, שיהיה ז"א גם הוא שוה אל ערך אבא, שלם בי"ס, לכן יהיה ה' שהוא הז"א אחד, וגם נוקביה תהיה אחד, ויתייחדו יחד שניהם ביחוד אחד תמידי, ע"ד אבא ואימא, שתמיד הם ביחוד אחד, דלא פסיק זווגייהו לעלמין.