תוכן

ד) שם בדף ר"ג ע"ב, שורה י"ט, וז"ל, בהאי נוגה מפתי לאתתא לנטלא נהורא, ועל דא כתיב, וחלק משמן חכה שוי ההוא נהורא לקבלא דברית כו', עיין בפרשת נשא בדף קכ"ח ע"ב, בביאור האדרא במ"ש יתיב על כרסייא דשביבין לאכפייא לון כו', ושם ביארנו ענין זה. ודע, כי בחינת קליפה זו, הנקרא נוגה, רמזו אותה רז"ל, בפ"ב דמסכת מציעא וז"ל, וכן ירדן שנטל מזה ונתן לזה כו'. והענין הוא, כי הירדן הוא סוד קליפת הנוגה, הסובב לארץ ישראל, שהוא סוד הקדושה. ולפעמים קליפת הנוגה, חוזרת ומתהוות קצתה בקדושה, ופעמים מתהפכת ויוצאת אל הקליפה, והיא כדמיון הירדן, אשר בעת שמימיו מתרבין, לוקח קצת חלק מקרקע ארץ ישראל, וכאשר מימיו חסרים, מתמעט, ואדרבה ארץ ישראל ניתוספת, ונוטלת חלק ממנו, ונכנס קצתו בתחום קרקע ארץ ישראל. וזה עצמו, הוא בחינת תוספת שבת, בסוד מיעוט וחסרון הירדן, כי אז ניתוספה קדושת השבת.