תוכן

כא) שם בדף רי"ז ע"ב שורה כ"ו וז"ל, ר' יצחק הוה יתיב יומא חד אפיתחא דר' יהודה, והוה עציב, נפק ר' יהודה כו', אמר ליה אתיא לגבך למבעי מינך תלת מילין כו'. ענין שאלה זו, ששאל ממנו, שיתפלל על קברו תפלתו ממש, שבכל יום ויום. הטעם הוא, כי הצדיק על ידי תפלתו, מיחד ומקשר כל העולמות, כנודע אצלנו, וכנזכר בהיכלות דבראשית ודפקודי, ועל ידי היותו מתפלל עליו, ביחוד ובקשר הזה תוכל נשמתו גם היא לעלות עם תפילתו למעלה, ולהיות כי השבעה ימים ראשונים, אפילו הצדיקים יש להם דין אז בימים ההם, ולכן שאל ממנו שאלה הנזכר, דתזיל לקברי ותבעי בעותיך עלי כל שבעה יומין. עוד דבר אחר היה נוסף באלו שני הצדיקים, כי הנה היו שנים חברים משבעה החברים שנמצאו באדרא קדישא. וכבר הודעתיך כי שרש נשמותיהם הוא שרש אחד. גם הודעתיך, כי ר' יהודה הוא מן החסד, ור' יצחק מן הגבורה. ועל ידי החסד, מתמתקת הגבורה, ונכללת ועולה. ולכן בחר ר' יצחק בר' יהודה יותר מזולתו משבעה חביריו.