תוכן

א) מצות ת"ת. כתיב והיו הדברים האלה וגו', ושננתם לבניך וגו'. בתחלה אכתוב בענין השכחה אשר באנשים, כי היא נותנת עצלות ותרדמה, לימנע מעסק התורה, באמרם כי הנה ח"ו נמצאים יגעים לריק ולבטלה, כיון שהכל נשכח מהם. ולכך נודיעך ענין השכחה מה עניינה. הנה נודע מאמרי הזוהר פרשת משפטים, בתחלת הפרשה, באומרו כי האדם תחלה נותנים לו נפש, ואי זכי יתיר, יהבין ליה רוחא כו'. הנה הנפש היא מן הנקבה, ובה ענין השכחה. וכל זמן שלא השיג האדם חלק רוח, הבאה מן הזכר, ובו סוד הזכירה, הוא שוכח והולך, והנה טורח ומתקן הנפש ע"י טרחו ועמלו בתורה. ואעפ"י ששוכח מה שלומד, אינו יגע לריק ח"ו, יען כי בעוה"ב ולעתיד לבא, יזכירו לו כל מה ששכח, כמ"ש רז"ל (זהר ח"א דף קפ"ה) ואם עתה בחיים הוא שוכח, הטעם הוא כי המקום גורם לכך, כי הוא מתקן הנפש, הנקרא עלמא דנוקבא, ואינו ח"ו יגיעו לריק, ומחוייב הוא לתקן בראשונה הנפש, ואח"כ יתנו לו הרוח, הרי הקדמה א'.