תוכן

טז) ואמנם דע, כי אין בין עולם האצילות לעולם הבריאה, או בין בריאה ליצירה, או בין יצירה לעשיה, אין שם בינתים קליפות מפסיקות, כי בכלות עולם האצילות, סמוך לו מתחיל עולם הבריאה. וכן בריאה ליצירה, וכן יצירה לעשיה מחוברים יחד, בלי הפסק קליפות. ואפילו ביום השבת, אשר אז עולים נה"י דאצילות, למעלה בחג"ת דאצילות, וכן בבריאה וכן ביצירה, עכ"ז הנה ג"ר דבריאה, עולים למקום שהיו שם נה"י דאצילות, וכן בשאר עולמות, ונמצאו כולם דבוקים לגמרי, ולא יתפרדו, משא"כ בסיום עולם העשיה, שהקליפות בימות החול סמוכים ודבוקים אל סיום נה"י דעשיה, וכאשר ביום השבת עולים נה"י דעשיה בחג"ת דעשיה, נפרדים מן הקליפות ועולים, ואין הקליפות עולות עמהם כלל, אז הי"ס דעשיה הנקראים נפש כנודע, שובתת ממלאכת הקליפות לתת להם השפעה, ואז יש לה שביתה ומנוחה יתרה, וז"ס נפש יתרה בשבת, והבן זה.