תוכן

ב) כבר הודעתיך, כי נצח הוד יסוד דז"א, נעשו שלשה מוחין בנוקביה. ושלשה מוחין דזעיר אפין, נעשו מנצח הוד יסוד דאימא. וכמו שהיסוד דזעיר אפין נקרא אמא דכיא, כך נקודת ציון של הבינה נקראת אוירא דכיא, והיא בחינת היסוד שבה. ולשון אוירא דכיא זה, תמצאהו פעמים הרבה בספר הזוהר בשתי האדרות. וכאשר נקודת ציון שהיא היסוד של הבינה, נכנסת ומתלבשת ונשקעת תוך גולגלתא דז"א, אז נעשה לזעיר אפין בחינת הדעת, וזכור כלל זה. וזמ"ש, עד לא אשתקע אוירא דכיא, כלומר טרם שנכנסו נה"י דאימא, להיותם בבחינת מוחין ברישא דזעיר אפין להאיר שם אשר אז נכנסה גם כן אוירא דכיא דאימא גו רישא דז"א ונשקעה בתוכו. ואמר כי טרם היות הדבר הזה, היה עדין הזעיר אפין בגו מעהא דאימא, כי בהיות זעיר אפין בסוד העיבור. ולכן אבנין נקיבן הוו סתימאן, כלומר כי בהיות זעיר בסוד העיבור, גם נוקביה הנקראת מלכות, היתה שם עמו גם כן. והנה המלכות הנקראת אבן, בסוד משם רועה אבן ישראל. ובסוד אבן מאסו הבונים. ואעפ"י שבפרשת כי תשא ברעיא מהימנא, אמרו אבנא למשקל בהדא איהי יו"ד, עכ"ז, פירושו הוא על המלכות, הנקראת גם היא יו"ד תתאה. וכבר ידעת, כי כל האורות העולין מתתא לעילא, הם בחינות אורות נקבות. וזהו סוד האור, שאנו מכנים וקוראין אותו בשם אור המקיף, והבן זה מאוד, בסוד נקבה תסובב גבר. וזה האור המקיף, הוא הנקרא אבנין, ואמר, כי זה האור הנקרא בשם אבנין, היה אז האור סתום וסגור בתוכם, לפי שאלו הם בחינת מיין נוקבין תתאין, ואז לא היו יכולין לעלות, כי האור המקיף הם סוד בחינת מיין נוקבין, והבן זה.