תוכן

ב) חומרות בענין הזיווג בחדשי העיבור והיניקה, בודאי כי גם בזמנים האלה, חייב אדם לקיים מצות עונה, ואין לומר כי אדרבא נראה ח"ו לבטלה. והענין הוא, כי נודע, כי יש למעלה ב' מיני זווגים: הא' הוא להוציא נשמות, וזה הזווג אינו תדירי. והזווג הב' הוא תדירי ואינו נפסק כלל, והוא לחיות ולקיום העולמות. כמבואר אצלינו. הזווג שבזמן העיבור והיניקה, הוא כנגד זה הזווג הב', שאין בו תולדות נשמות. אמנם יש חילוק א' בזה, והוא כי בזווג תדירי שאינו להוליד נשמות, אם האיש רוצה למנוע עצמו ממנו מותר, והרשות בידו, לפי שהזווג ההוא למעלה נעשה מאליו, בלתי מעשה התחתונים, אבל גם זה הוא בתנאי שגם אשתו לא תקפיד בדבר הזה, ותמחול לו על ככה, אבל אם היא מקפדת בדבר, צריך לקיים גם מצות עונה זו. אבל בזווג שאינו תדירי, שהוא להוליד נשמות, כיון שאינו נעשה מאליו, אלא ע"י מעשה התחתונים, אינו יכול ליפטר כלל, אף אם אשתו מוחלת בדבר. וראיה לזה, ענין אברהם יצחק ויעקב, כי היו נשותיהם עקרות, ולא היו נמנעים מן הזווג בלי ספק, והוא כי היו מכוונים אל הזווג התדירי הנ"ל. אבל אני שמעתי מאחרים, שכפי הסימנים שהכירו במורי ז"ל, שלא היה מקיים מצות עונה בזמנים הנז' דעיבור ויניקה. אבל נלע"ד שאינו כן, כפי מה שאני ראיתי בו סימנים אחרים.