תוכן

ח) שם בדף ר"ג ע"ב, וז"ל, כיון דהוה במעהא דאימא, אשורנו, אושיט פסיעה לבר, כגוונא דא ו', ודא הוא ומגבעות אשורנו כו'. ענין זה נתבאר בפרשת נשא דף קמ"א ע"ב, והענין הוא, כי בהיות ז"א בסוד העיבור במעי אימא עילאה, היה שם בסוד ו' זעירא שבתוך ה' ראשונה של ההוי"ה, הרומזת באימא, ואותה הו' זעירא שבתוך הה', היא רומזת אל הז"א שהיה אז בו בחינת שש קצוות שבו. והנה בסיום הו', שם עומדת הנקבה, והיא השביעית, כי הנה חג"ת שלו עלו במקום חב"ד, ונה"י שבו עלו במקום חג"ת שלו, כנודע אצלינו. ונמצא, כי התחלת הנוקבא, היא שם מאחורוי, בסוד זו הו' שלו, שהיא הת"ת, כי שם הוא סיום שש קצוות שלו, והוא סיום הו', ושם ברגל הו' זו מאחוריה, שם נתדבקה המלכות, וזהו סוד אושיט פסיעה לבר, כי המלכות היא שם בבחינת פסיעה בסוף הו', והיא לבר, רוצה לומר מאחורוי, מאחורי הו' ולא פנים בפנים, ולכן צריך הסופר לכתוב ציור ה' ראשונה של ההוי"ה, באופן זה: ה' שאותה הו' אשר בתוך אות הה', תהיה ברגליה פסיעה אחת בולטת לחוץ מן אות הה', ולא לפנים ממש בתוך הה' כלפי פנים, אלא כלפי חוץ. וזמ"ש אשורנו, לשון פסיעה, מלשון תמוך אשורי במעגלותיך.