תוכן

לד) ובזה יתבאר, מאמר הזוהר פרשת בהר, מ"ש כי השמיטה היא בה' תתאה. והיובל, בה' עילאה. כי בשמיטה לא יש שביתה אלא לנוקבא דז"א דאצילות, הנקראת ה' תתאה. אבל בשנת היובל, יש בו תוספת קדושה, כי גם ז"א הוא עולה עד אימא, הנקראת ה' עילאה. ומשם ולמעלה, אין עוד עליה כלל. ולכן, כל הדינין הנוהגים בשביעית נוהגים בשנת היובל. אבל יש בו תוספות אחר, והוא יציאת עבדים לחירות, בסוד יציאת ישראל ממצרים מבית עבדים, אשר אין דבר זה נעשה, אלא ע"י אימא עילאה, הפותחת חמשים שערים שלה, שה"ס היובל. כנזכר אצלינו בדרוש פסח ובדרוש העומר. ולטעם זה השמיטה היא בשנת השביעית, שהיא ה' תתאה, בת שבע. והיובל, בשנת החמשים, שה"ס נש"ב.