תוכן

יז) גם בזה יתבאר, ענין תחום שבת. כי הנה בימי החול, הקדושה יורדת למטה כנזכר, ואז היא סמוכה אל החיצונים, אבל ביום השבת אשר נתעלו נהי"ם דעשיה לחג"ת דעשיה, כנזכר בשער התפלות בקבלת שבת, ונמצא מקום נה"י אלו דעשיה רקנים, בסוד חלל פנוי, בין הקדושה אל החיצונים. והמקום ההוא, נקרא תחום שבת של אלפים אמה, שהקדושה נסתלקה משם, וגם הקליפות אינם יכולים לעלות עד שם, כי יש בו עדיין רשימו של הקדושה, ולכן באותו התחום יכול האדם לצאת, כי אין שם קליפה כלל, והם מרוחקים מן הקדושה שיעור הנזכר. אבל בצאתו חוץ לתחום הזה, הנה יוצא ממש אל מקום הקליפה, וגורם כי גם רגלי האדם דעשייה, שהם הנה"י שבו, יצאו חוץ לתחום, ויתחללו ח"ו בין הקליפות. ונמצא שהנו"ה הם הרגלים, המהלכים על הקרקע שהיא המלכות.