תוכן

ב) מצוה שלא לעשות מלאכה ביו"ט, אלא מלאכת אוכל נפש בלבד, כמ"ש אך אשר יאכל לכל נפש כו'. ענין זה נתבאר באורך, בשער התפלה, בדרוש הי"ט, וע"ש. והנה דע, כי כללות כל הימים טובים, כולם הם בסוד התבונה, הנקראת והאם רובצת על האפרוחים כו'. אבל לא בבינה העליונה. והנה השם של התבונה, הוא הוי"ה דס"ג, ועם י' אותיותיהם הם ע"ג, כמנין יום טוב. ועכ"ז בפרטות כל יום טוב ויום טוב, יש לו בחי' בפ"ע. הא כיצד: ביו"ט של פסח, עולין זו"ן עד ספירה א' של התבונה, ויזדווגו שם. וביו"ט של עצרת, יעלו זו"ן בספירה אחרת כו'. אבל הכלל של כולם, והצד השוה שבכולם, הוא שכל היו"ט הם בתבונה, ולא בבינה העליונה. ונודע, כי זו התבונה היא המתלבשת תוך ז"א, והנה נודע כי ג' עלמין אינון, כנזכר בריש אדרת נשא, וכבר נתבאר שם, כי העולם הראשון, כנגד עולם הבריאה, שהוא אלף עלמין. והב' נ"ז, כנגד עולם היצירה. והשלישי צ"ו, כנגד עולם העשיה. והנה ענין מלאכה, היא נגד אל אדני, בעולם העשיה, אשר שם תוקף הקליפות, כי כן מלאכה בגי' צ"ו, ולכן נאסרה ביו"ט, שלא יתעוררו ביום זה הקליפות אשר שם. אבל מלאכת אוכל נפש, הוא ביצירה, שאין שם כל כך תגבורת הקליפות, כי כן אוכל בגימטריא נ"ז, ולכן הותר מלאכת אוכל נפש ביו"ט.