תוכן

א) שם בדף ק"ג ע"ב, וז"ל, בסכת תשבו חסר, חדא דכולהו קשירין ביה, דכתיב כי ענן ה' עליהם יומם. וכ' ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם. דא הוא עננא דאהרן, דכתיב יומם דכתיב יומם יצוה ה' חסדו. עננא חד, נטיל עמיה חמש אחרנין, ואינון שית, ועננא אחרא, דכתיב ובעמוד אש לילה, דא נהרא להו לישראל, מנהירו דאינון שית עכ"ל. דבר זה, נתבאר בפרשת יתרו דף ס"ח ע"ב, ובפרשת תרומה בדף קל"ט ע"ב. והענין הוא, כי אין הבינה עלאה מתלבשת ומתפשטת תוך ז"א, אם לא על ידי שתתלבש תחילה בחסד שבה, אשר הוא השורש אל כל החסדים. ולכן, חסד הזה נקרא יומם, דכליל כולהו שית יומין, כי החסד הוא יום, והגבורה לילה ועל ידי החסד הזה, מאירה הבינה בכל מה שתחתיה, ואי אפשר להיות זולתו. ועל החסד הזה נאמר, נאם ה' לאדוני שב לימיני. כי האדון היא הבינה, ואשר נאמה ואמרה לאברהם, שהוא מדת החסד, שב לימיני, שהוא החסד שלה, בקו ימין שבה הנקרא יומם. ואברהם הוא החסד, המקבל תחילת הכל, מן החסד שהוא ימין הבינה, הנקרא יומם כנזכר. וזמ"ש, שב לימיני, רוצה לומר, שיקבל אברהם מימין שלה, הנקרא יומם.