א) סדר תפלת ערבית: עולה נוק' בגבורה שלה. כל עליות היום בשמאל, שבהם נמצאים שני מלכים משתמשים בכתר אחד. וגבורה של א"א מאירה בהם ומעלתם, זהו שנאמר: "משפט לאלהי יעקב".
ב) שחרית: עולה נוק' מבריאה, ועולה באחור עד הכתר. זו"ן - בגבורתו של הזכר, ובחזרה - בעיטרא דגבורה שלו.
ה' רי"ו הם, שבהם עולה רחל בכריעות עד החסד גבורה, שנים בברוך וג' באתה.
כיצד? עולה נוק' והיא נקודה, נותנים לה דעתה קלה בברוך, והוא כ"ו מתפשט לה', והוא ק"ל. ג' מתגלים ממנו, והם ג' הויות שמתפשטים ונעשים ע"ב, הרי כ"ו ע"ב ק"ל, זהו שנאמר ברו"ך.
ג' ע"ב - רי"ו, זה הא'. רי"ו בברוך, וי"ב עליהם, זה אדנ"י, שבו י"ב אותיות במילואו, הרי זה רי"ו הב'.
ג) ג' שבאתה: כ"ז אותיות ניתנים לה מן היסוד, מא' ועד ת' - כ"ב, ומנצפ"ך -ה'.
רי"ו בשניהם, כיצד? כ"ב אותיות - עשרה לכל אחד הרי ר"ך, צא מהם ד' של גיכ"ק שהוא רחמים, הרי רי"ו. מ"ן ממנצפ"ך מיתוקו ב"ופי". צפ"ך, וכ"ו שהוא נמתק בו, הרי רי"ו אחר. את"ה: רי"ו צפ"ך.
הראשון - בא' של אתה. השני - בת' שלו. נתחברו באתה ונעשים אהי"ה, כיצד? א"ה של אתה הוא א"ה של אהי"ה, והת' - רי"ו - י"ה שלו. עשרה פעמים אהי"ה - ר"י, ששה במלוי, הרי זה רי"ו שלישי.
ד) יהו"ה בחסד, אדנ"י בגבורה, שילובם בת"ת. יהו"ה בנצח, אדני בהוד, שילובם ביסוד וכן במלכות. נ' שערי בינה - כ"ה לזכר וכ"ה לנקבה. של ז"א מתפשטים בספירותיו, וכולם כ"ה. נמצאו - בחג"ת נהי"ם, רי"ו בכולם, כיצד ?
צ"א במלכות, וריבוע אדני עמו - הרי רי"ו.
צ"א ביסוד, וד' כ"ה הוא מקבל ממה שעליו. כיצד? כ"ה מחסד, כ"ה מגבורה, כ"ה מנצח, כ"ה מהוד, וכ"ה שלו - הרי רי"ו. אין בת"ת כ"ה, שיסוד אימא כלה בו.
צ"א בנ"ה, וה' כ"ה: כ"ה מדעת, כ"ה מחסד, כ"ה מגבורה, וב' כ"ה שבהם - הרי רי"ו.
צ"א בת"ת, וג' מ"ב - הרי רי"ו.
צ"א בחסד גבורה, וה' כ"ה: כ"ה בחכמה, כ"ה בבינה, כ"ה בדעת, וב' שבהם - הרי רי"ו.
אלו הם ה' רי"ו, שבהם עולה נוק' בה'- שבכריעות.
ה) שתי כריעות1 הם: כריעת הגוף בברוך, ושל הראש באתה. של הגוף -יורד ו' לגבי ה', של הראש -יורד י' לגבי ה'.
ל"ב נתיבות: י"ו בחכמה, י"ו בבינה. ול"ב בזו"ן. אלא שניתנים לבינה יתר על חכמה ששה, להוציא הו' שתחתיה, וכן בנוק' להוציא ששה היכלין. ה"א ראשונה צורתה י' בצדה, שממנה יוצאים שני ווי"ן, מתחברים זה על גבי זה ועושים ד', הרי כ"ב י"ו לעצמה, וששה להוציא הו' שבתוכה.
יוד וה"א הרי רי"ו: יה יר"ו. יורד י' לגבי ה', מפני י' שכמותה שניטלה הימנה.
ו) 2יורד ו' לגבי ה'. ה"א תחתונה ו' בצדה ווא"ו אחרת יוצאה ממנה, י' בתוכה, הרי כ"ב: י"ו לה, וששה להיכלין שתחתיה: ו ה - רי"ו. ומן הא' דאהי"ה דההי"ן הוא יוצא ג' ע"ב דס"ג.
ז) 3יה- רי"ו - ג' ע"ב דיודי"ן, ומאהי"ה דיודי"ן הוא יוצא.
כריעת הגוף: יו"ד ה"י דקס"א, כריעת הראש: אל"ף ה"י שלו.
י' דהויה ו'הו"ה כלולים בה, יורדת ומעלה עמהם א' דאדנ"י ודנ"י כלולים בה - עד החזה.
ה' פעמים יהו"ה - ק"ל, ה"פ אדנ"י - שכ"ה, אלו הדינים. ה' פעמים צ"א - תנ"ה, שנאמר: אשר "תנה" הודך על השמים.
ח) כורע בברוך וזוקף בשם. מה ירד? ק"ל וכ"ב4, והם עולים. כיצד עולה י' שבהויה, וא' שבאדנ"י עמה - יו"ד אל"ף הרי ק"ל; א' דאדנ"י וי' שלה - י"א, והראשונים י"א, הרי י"א י"א, אלו כ"ב אותיות. ועיקרם יא"י שיוצאים מאהי"ה שבבינה, והם ק"ל אחר. ק"ל ק"ל הרי רס"ב, צא מהם רי"ו הרי מ"ו, שירידתה באהי"ה ועליתה ביהו"ה.
ט) שני דינים הם: שכ"ה בנקבה ופ"ר מן הזכר. אלו ואלו נזקפים ועולים. הראשונים ביהו"ה אדנ"י5, השניים ביהו"ה אהי"ה. ז' הם ועולים שכ"ט, והם פ "ר ומ"ז, וב' תיבות שמעלים אותם.
כיצד6 עולה ה' לגבי ו', עולה נוק' עד הת"ת7.
עולה במלכות: ע"ב וקס"א - רי"ו וח' שבפשוטיהם ועשרה שבמלואם.
עולה ביסוד: ע"ב וקנ"א - רי"ו וח' שבפשוטיהם.
עולה בנ"ה: ע"ב וקמ"ג - רי"ו.
עולה בת"ת: ע"ב בשלו, ורבוע ב"ן בכתר שלה, הרי רי"ו.
ד' הויות וד' אהי"ה - קס"א וכ"ז שלו.
י) עולה ה' לגבי י', בינה מעלה מ"ן לחכמה, ואו"א מזדווגים על ידיהם. יורד יהו"ה ואהי"ה לנוק', ומ"ה בתוכם לז"א לתקנה, שנאמר: "כן משחת מאיש מראהו".
עולה בח"ג - ק" ל דמ"ה וד"ם דאהי"ה ומילוי מילואו הרי רי"ו.
עולה בח"ב - קס"ו דס"ג, וציורו של אהי"ה: א' - יו"ד, ה - ד"ו, י' כצורתה, וה"א אחרונה כראשונה הרי רי"ו. מפני מה בחכמה בינה - שאין בה דעת אלא אחר הזיווג.
עולה בכתר - עסמ"ב - רל"ב - רי"ו וי"ו.
ג' הויות וג' אהי"ה - קמ"א.
נמצאת נוק' נקודה עד הכתר.
יא) שתי זקיפות: ה' לגבי ו' - וי"ו ה"י דע"ב: וה - רי"ו. ה' לגבי י' -
יו"ד ה"י דע"ב: יה- רי"ו.
יב) מזדווגים או"א למקיפים, אלו תפילין שבראש. הפנימיים אימתי נכנסו? בק"ש. ע"ב לאבא, ס"ג לאימא, מ"ה לדעת, זהו שאמרו: אלהינו ואלהי. המוחין מתוכם, והם אבותינו.
יג) א"ל שב"אלהינו" זה ייא"י מס"ג. "הינו" - הפשוט שלו, שעמו מתחבר ויורד מ"ה לתקן את הז"א. נמצאו כלם ע"א סנהדרי גדולה שבבינה.
אלהי - ד' מקיפים לד' מוחין מאימא, נו - מקיף עליהם. ב' הם: א' מאבא וא' מאימא. מקיפי תרין עטרין יורדים מא"א, יהו"ה אלהי"ם - נ"ו נ"ו. ו' ד"ואלהי" זה הדעת. ו' פעמים ו' הרי ל"ו, הי' משמשת לשניהם הרי מ"ו, זה מילויו של ע"ב.
יד) המוחין שבשמע, - מן הראש, שבו אהי"ה דיודי"ן. והשניים מחג"ת שבהם ס"ג בכל אחד מהם. מילוי של ס"ג - הב"ל, א"ל שבו, וששה מן הדעת שמתפשט בתוכו. נמצא כל מקיף א"ל. הווי"ן מתחברים בשלישי ונעשים אחת, זהו שנאמר: ואלהי יעקב.
יורדים השניים8 בכתרו של ז"א, ששם ד' מקיפים שנשתיירו בתוכו מן הראשונים, ונוטל מהם: ג' יודי"ן - מחו"ב וחסדים, ואל"ף מגבורות שבהם. היודי"ן לז"א והאלפי"ן לנוק'. כיצד? ג' שבחכמה לחח"נ שלו, שבבינה לבג"ה, שבדעת לדת"י, יורדים ומקיפים עליהם. ג' אלפי"ן יו"י לכל אחד, לבנינה של נוק': הראשונה לשני פניה והחוטם באמצעם, השניה לחג"ת, השלישית לנה"י.
יורדים בפנימיים ולוקחים מהם ג' ווי"ן מחב"ד, הרי הם ג' ההי"ן שבהם ט' ווי"ן, ושלושה פסיעות בווי"ן שבתוכם - לנוק'. ירדו ההי"ן לחוטמא אחת בימינו ואחת בשמאלו ואחת באמצע. יורדת משם: אחת לנוק' לג' קוים שבה, הב' לז"א9, והג' לדעת שמחברם. הווי"ן שבחו"ג10 מתחברים בדעתו של ז"א, יורדים בפה ונעשים נה"י שבו, אלו הלשון ושתי שפתים.
מן הנימא של א"א יוצאת י' בערפו של ז"א, שממנה בוקעים המוחין במצחו, ויוצאים להקיף במקומם.
נמצאו שניהם אלהי, והשלישי ואלהי. עליהם הוא אומר: אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב.
טו) נתקן דעתו של ז"א, והרי בנינה של לאה מתחיל מאחוריו. זקנו של ז"א מתחיל לצמוח, וזהו: האל. ה' א"ל הם: ג' בימין, וג' בשמאל, אלא שאין מתגלים אלא שתים, הרי ה'. ט' תיקונים - ט' הויות, שבהם ל"ו אותיות כמנין הא"ל.
הגדול וכו' - חג"ת שלו, כסדרו בחול סדרו בר"ה. חוץ מן הרי"ו שבר"ה, מפני שעליות היום בגבורה.
זכרנו על הנסירה, שבו י"א תיבות כנגד י"א מדרגות שבה - י"ס וא' שעליהם. מלך חפץ בחיים זה לאה שיוצאה מדעתו11. וכתבנו בחג"ת שלו, ששם כתרה של רחל – ספר12 החיים. אלהים חיים בנה"י.
חוזר לסדרו ואומר מלך עוזר וכו', חזרתה של לאה פב"פ.
ג' אלפי"ן מתחלקים בגופה של נוק', וט' יודי"ן היא לוקחת מידו של זכר, הרי ג' א"ל כמנין מג"ן.
כורע בברוך - מוריד הארתו לחג"ת שלה, יו"ד ה"א דקמ"ג. חוזר באתה ומאיר בנה"י - אל"ף ה"א שלו. זוקף בשם: של גוף - וא"ו ה"י, של ראש - יו"ד ה "י, ומאיר במוחיה.
עולים ג' א"ל בפניה, והם מתארכים לש"ע עולמות, ושע"ה בחוטם שלה,
זהו שאמרו: מגן אברהם.
יו) גבורות - בשמאל, ומוסיף: מי כמוכה לדינו של יום על גלגולם של נשמות, זהו שנאמר: זוכר יצוריו, ואומר: ופוקד כל יצורי קדם13. שמונה תיבות - כנגד שמונה תיקוניו של כ"ג. קדושת השם - באמצע.
וכולל בו ד' ובכן, שהם ד' ע"ב - ב' ללאה וב' לרחל. מתחיל: לדור ודור, שהם לאה ורחל. ומסיים בקדוש אתה. ויגבה ה' צבאות במשפט אלו נה"י אימא שמסתלקים מז"א. וחותם המלך הקדוש. גומר תפלתו כשאר ימים טובים שבכל השנה.
יז) תפלת המוספים בגבורתה של אימא. וחזרתה בבינה שלה. אומר אבות גבורות וקדושת היום, וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע14, זכרונות ותוקע, שופרות ותוקע. הרי אלו זו"ן ואימא שעל גביהם15, שכלם נתקנים בשופר. אין פוחתים מעשרה מלכיות, מי' זכרונות, מי' שופרות, שכלם תיקונם בי'16. גומר תפלתו ואומר עבודה והודיה וברכת כהנים.
יח) מנחה חוזרים שניהם בגבורתה של נוק', וחזרה - בבינה שלה. ערבית ליל יום ב' - בגבורת דעתה של נוק', שהיא עתידה להתפשט בגבורה שלה. סדרו של שני כסדרו של ראשון.
1 משנה זו עוסק בב' הכריעות. משנה ו - בכריעה א'. ומשנה ז - בכריעה ב'.
2 כריעה ראשונה.
3 כריעה שניה.
4 ק"ל - בברוך. וכ"ב - באתה, וכנ"ל.
5 כנ"לבמשנה ז'.
6 יש להבין למה מקשר (מסמיך) ענין העליות, לענין מיתוק הפ"ר דינים.
7 זהו בכללות. ואח"כ בהמשך מפרטו.
8 הבאים בעמידה. ותו"ד הוא: המוחין השניים. בדרך כניסתם לז"א. לוקחים הארה מהמוחין הראשונים שהשאירו רושם מעל גבי רישא דז"א - בכתר שלו. ומהארה זו נעשה א"ל דאלקי. אח"כ נכנסים המוחין השניים לפנים רישא דז"א. ולוקחים הארה מהמוחין הפנימיים. ומזה נעשה הה' דאלקי. אח"כ בוקעים המוחין השניים לחוץ. ומזה נעשה י' דאלקי. וג' הארות האלו של ג' פעמים אלק"י. מתחלקים לזו"ן. כמו שמפרט.
9 צ"ע בהסדר. כי הראשון לז"א. והב' לנוק'. כמבואר לעיל בקיצ"ה עמ' קטז ובשעה"כ.
10 אצ"ל; שבחו"ב.
11 של ז"א.
12 ספר הוא נוק' כידוע. וכתרה מת"ת דז"א.
13 ראה מאמר החכמה (דרך ה' עמ' קסו).
14 משמע שהתקיעות הם בחזרה דייקא. וראה להלן בהערות פ"ג משנה יב.
15 מלכיות - נוק'. וכתנות - ז"א. שופרות - אי'. כמבואר בקיצ"ה עמ' קלא ובמחזור.
16 ראה מאמר החכמה (דרך ה' עמ' קסה).