א) שופר של ר"ה, שבו: נמתקים הדינים לז"א ונוק', ואמא חוזרת על בניה, ושטן מתערבב בו1. שנאמר: תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו - זה עננו של שטן שמחשיך על ישראל2, כי ח"ק לישראל הוא -זה ס"ג ומ"ה3, משפט לאלהי יעקב - זה ב"ד שלמעלה4.
ב) מיתוקם של דינים5 כיצד6? כל הדינים נמתקים בשרשם. זקנו של א"א ממתקת אותם - זה השופר צר מלמעלה ורחב מלמטה, שנאמר: "מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה".
ג) תפוחיו של אריך7 - ואמ"ת, שבהם ז' ס"ג. ז' הבלים יורדים לאימא, הרי ק"ל ק"ל. יוצאים דרך פיה8 ומתמתקים בתוכו, עד שנמצאים קו"ל לז"א קל"ה לנוק'; זה קול השופר.
ד) מאין מתחילים לימתק ?
באים מחיך וגרון, שבהם ע"ב וס"ג כמנין קו"ל, אחה"ע גיכ"ק הרי רי"ו. יוצאים בחניכיים, שני חניכיים - ר' לכל אחת מהם, וי"ו שיניים קבועים בהם, הרי רי"ו.
יוצאים בשיניים ונטחנים ליודי"ן, ז' שבע"ב ס"ג, ושנים שבשיניים עמהם, הרי מ"ן ממנצפ"ך. ונעשה דב"ש - ש"ו של שופר.
יוצאים בשפתים ונמתקים על ידיהם, שבהם ד' מילואיה של הוי"ה כמנין בומ"ף - די"ן די"ן שנמתקים בתוכם.
יוצאים מן הפה, שבו ס"ג וכ"ב אותיותיה של תורה; והרי הם מתוקים.
יורדים ויוצאים דרך מקיפי ז"ת שלה, הרי זה שופר אחר9.
יורדים ומתחלקים בזו"ן10.
ה) חזרתה של אימא11 כיצד? בינה וגבורה שירדו לנוק', חוזרים ומקיפים עלי ראשו של ז"א עם חכמה וחסד. יורדים בינה וגבורה בתוך הודה של אימא, ונכנסים בשמאלו של ז"א. ומן הפרק התחתון שלהם נעשית בינה בראשה של נוק'. יוצאת גבורה מהודה של אימא ונכנסת ביסוד שלה12 .נכנסים נצח ויסוד בב' קוין של ז"א, ימין ואמצעי.
ו) כמה תקיעות הוא תוקע? שלשים: י"ב13 לז"א, ט' ללאה, וט' לרחל. תשר"ת לז"א: הראשון באצילות, הב' בראשה של בריאה, הג' שחוזר לאצילות. תש"ת ללאה, תר"ת לרחל, כסדר הזה.
ז) סדרן של תקיעות:
תקיעה - ליציאתם של בינה וגבורה בראשו של ז"א.
שברים - ירידתו של הוד אימא, ובינה וגבורה בתוכו, בשמאלו של ז"א.
תרועה - כניסתה של גבורה ביסודה.
תקיעה - שבה נכנסים נצח ויסוד בז"א.
תקיעה14 - תקע י"ה, זיווגם של או"א, שממנו נמשכים ב' מנצפ"ך מתוקים, הא' לבינה דז"א, והב' לגבורות שלו, ומשם ניתן לנוק', הרי תק"ע.
15תקע י"ה - עשר י"ה, ק"ן נהורין, מפניו של א"א לז"א ומז"א לנוק'.
פשוטה - ד' יודי"ן של ע"ב.
תקיע"ה - פסת"ם וד' אותיות.
תקיע"ה כמנין שופ"ר.
ח) שברים: ש' - אלהי"ם דיודי"ן, ר' - רבוע שלו, בי"ם - נ"ב שלו שבמילוי מילואו, ובב"ן של הוי"ה הוא נמתק. שברי"ם - פספסי"ם דיונסי"ם ומ"ב "דאנא בכח".
ט) תרועה: אותיותיה וכוללם - תרפ"ז - ד' הויות וג' אהי"ה מלאים. פסת"ם מלא, וכן אדנ"י - ב"פ תרוע"ה.
י) תקיעה אחרונה: אנקת"ם ופסת"ם - ב"פ תקיע"ה.
ל"ו טורמיטין בתשר"ת - ל"ו אותיות שבב"ן מלא דמלא. ג' ל"ו - ח"ק - ס"ג ומ"ה, שנאמר: "כי חק לישראל הוא".
בתש"ת כ"ז - אהי"ה דיודי"ן, בראשונה מילוי מילואו, וכן בשניה. ובשלישית של אלפי"ן.
כסדר זה בתר"ת.
יא) ג' ז"ך בתש"ת - לבטל אף הגדול, בשם י"ה אדנ"י, בשם ט"ל דמ"ה ומ"ב דס"ג.
ג' בתר"ת - לבטל אף רפה, בשם מ"ה ול"ו שבב"ן, בשם ט"ל דמ"ה ומ"ב שלו.
יב) תוקע שלושים מיושב, ל' במוספין16, ומ' באחרונה, כולם מאה - ס"ג ומילוי שלו.
תת"ק טורמיטין שבהם, כמנין שי"ן דל"ת יו"ד, אלהי"ם - שישדד שד"י דיניו של אלהי"ם.
ר"ע בראשונים, לבטל יצה"ר של ע"ז. ר"ע בשניים, לבטל יצה"ר של ג"ע. ר"ע בשלישים, לבטל יצה"ר של ש"ד, ושל אחרונים - ללשון הרע.
יג) י"פ תשר"ת - שט"ן טורמיטין, לבטל כחו של שטן17. ר"ע בתש"ת ור"ע בתר"ת, על מ"ע ועל מל"ת.
1 ראה לעיל בקיצור הכוונות עמ' קכט ובמצויין שם.
2 נגד מה שאמר: ושטן מתערבב בו.
3 אי' - ס"ג. שורה על ז"א - מ"ה. נגד מ"ש: ואמא חוזרת על בניה.
4 נגד מ"ש: נמתקים הדינים לז"א ונוק'.
5 מבארו עד משנה ה'.
6 כוונות אלו דלהלן. הם בענין ובעת החזקת השופר בידו, לפני התקיעות. וכמ"ש להלן פ"ד משנה ב'.
7 לכאורה זה המשך של "נמתקים בשרשם" שהזכיר במשנה ב'.
8 כמו שמפרט והולך במשנה ד'.
9 ז"ת דאי' הוא "שופר", נוסף על השופר דא"א, שאמר במשנה ב'.
10 וזהו ה"קול" שופר. וכנ"ל בסוף משנה ב'.
11 עד כאן (משניות ב-ד) ביאר פעולה א' דשופר - נמתקים הדינים לזו"ן, בהמשך מבאר: ואמא חוזרת על בניה.
12 ראה לעיל קצ"ה עמ' קכו, וראה להלן משנה ו' בד"ה: תרועה כניסתה כו'.
13 בתשר"ת יש י"ב קולות. בשברים ובתרועה - ט' לכל אחד.
14 קטע זה שייך עוד לענין החזרת המוחין (שדיבר בו לפני זה), וממילא מכוונים אותו רק בתשר"ת הראשונה, וכמ"ש לעיל בקיצ"ה עמ' קכד. וכן משמע בהדיא מסידורם של הכוונות בקיצ"ה - שזה שייך להחזרת המוחין.
15 אחר שסידר כוונת חזרת המוחין בתשר"ת ראשונים. כותב כוונות השמות של שברים תרועה ותקיעה אחרונה. השייכים גם בשאר הסדרים. וגם כוונת השמות דתקיעה ראשונה שייך בכל שאר הסדרים. חוץ מענין המשכת המוחין.
16 בחזרה (ובלחש אין תוקעין).
17 אולי זה נגד הבחנה הג' דלעיל (משנה א' ); ושטן מתערבב בו.