א) סדר תקיעה כיצד? עומד ומברך בא"י וגו' לשמוע קול שופר ר"ת וס"ת תש"ל - זה קר"ע שט"ן. ש'1 - מצפ"ץ, למתק אלהי"ם של יודי"ן, וה' אלהי"ם ע"י2 שהם ת"ל. ניקודה3: ג' נקודות - חטף פתח סגול וחירק, שבה נשלבים קר"ע שט"ן בניקודיה: פתח חולם שבא.
שופר - ש"ו פ"ר, ש"ו וי"ד פרקין שאוחזו בהם הרי ש"ך: פ"ר וה' אצבעות - פר"ה, אלו הדינין שנמתקים.
ג' אלהי"ם דקטנות נמתקים בו,כיצד? ש' - אלהי"ם דיודי"ן בחכמה, ר' - רבועו של אלהי"ם בבינה, פ"ו - פשוט בדעת.
ב) נוטל את השופר בידו, ומכוין למיתוקם של דינים4. ואדמימות פניו -כנגד הארת פניו של אריך. ותוקע.
המקרא מקרא לו תקיעה שברים וכו', אין התוקע רשאי לתקוע עד שהמקרא מקרא לו, שהמקרא מעורר את שלמעלה ליתקן למטה.
ג) תוקע תשר"ת ועומד5, תש"ת ועומד, תר"ת ועומד, ומתודה ביניהם בחשאי,שאין קטרוגו של שטן עומד באותה שעה. לא יזכיר לא חטא ולא עון, ואף בשאר היום לא יזכיר, שלא ליתן לו מקום להתאחז בו.
ד) אע"פ שתקע ביוצר, חוזר ותוקע במוספין, כוונתם שווה, אלא של יוצר בתבונה, ושל מוסף בבינה, ששם הם עולים בתפלת המוספין.
ה) לא יישן אדם בר"ה עד חצות, משם ואילך מותר - שכבר נתעורר למעלה. אוכלים ושותים בר"ה, והוא שלא יקלו את ראשם, שנאמר: "אכלו משמנים וגו' חדוות ה' היא מעוזכם".
ו) י"ט הראשון של ר"ה קודם שקיעת החמה הולכים אל מים חיים, ואומרים: מי אל כמוכה וכו' תתן אמת וכו'. ומכוין בהם, שנאמר; ותשליך במצולות ים כל חטאתם וכו'. מצותה חוץ לעיר, ואם אינו יכול לילך או שאין שם מים - הולך למקום שיש שם אחד הים ואחד המעין ואחד הבאר, ובלבד שיהיו מימיו חיים.
ז) ליל ר"ה לפני קדיש האחרון של ערבית, או אחר קריאת הגבר בביתו, אומר; לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה, ומכוין בהויו"ת: שבא סגול קמץ, או: שבא סגול שבא, על הפרנסה.
ואומר ד' פרקין שבר"ה על שלחנו, זמנם קודם ברכת המזון.
ח) כל עשרת הימים אומר: שיר המעלות ממעמקים קראתיך, בין ישתבח ליוצר, שהוא בין יצירה לבריאה, שכן ננסרים באצילות - יצירה ועשיה6 על ידיה. ובתפלה; זכרנו, ומי כמוכה, וכתוב, ובספר חיים טובים. וחותם המלך הקדוש - לאה, המלך המשפט - רחל, שכלם ההי"ן. וברכת כהנים. חותם עושה השלו"ם, זה ספריא"ל - סופר של מעלה. אומר :למענך אלהים חיים, ואינו אומר אל חי. בזכרנו בכל יום אומר: מי כמוכה אב הרחמן, חוץ מתפלת המוספין שאומר: אב הרחמים, שז"א עולה באבא.
ט) אבינו מלכנו, אלו חו"ב. חמשה כתבנו - אלו הידים שבה' פרצופים, שבהם הקב"ה כותב וחותם משפטם של כל באי העולם, שנאמר; ועל ספרך כלם יכתבו, ונאמר: ובמוסרם יחתום, זה שאמרו: יד כותבת יד חותמת.
1של תש"ל הנ"ל. והכוונה הוא: שהשם מצפ"ץ שבגי' ש', ממתיק אלקים במילואו, שגם הוא ש'. וגם ממתיק ה' פעמים אלקים שבגי' ת"ל.
2 על ידו של שם מצפ"ץ.
3 של שם הוי"ה של הברכה.
4 הנ"ל בפרק ב', ב-ד.
5 לצורך הוידוי שהוא בעמידה.
6היינו זו"ן שהם בחי' יצירה ועשיה.