תוכן

א) שנים עשר חדשים הם: ששה לזכר וששה לנקבה. ואלו הם: גלגלתא, תרין אודנין, תרין עיינין, חוטמא. מתשרי ועד ניסן לזכר, מניסן ועד תשרי לנקבה, וניסן לשניהם, שגלגלתא של נקבה מפיו של זכר, וכלם מקדשים אותם בפה, שאין עליה חדש. עד שלא נכנס ניסן מעברים את השנה, מפני פיו של זכר. נכנס ניסן אין מעברים, שכבר עלה לה. ואין מעברים אלול.

ב) באחד בתשרי מתחלת הנסידה, הקב"ה יושב ודן את העולם כלו, וחותם ביה"כ, וחוזר וחותם בשביעי של חג. מפני מה באחד בתשרי? שבו נברא העולם. עד שלא נברא האדם, היו זו"ן אב"א, בא אדם והתפלל וחזרו פב"פ. אלא שלא נשלם תיקונם עד הערב, שנאמר1: "מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו". וכיון שסרח, קלקל עליו את הכל, ונתעכבו להתקן עד שמיני עצרת. כיוצא בו לדורות, שנאמר: "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב".

ג) הנסירה כיצד? זהו שנאמר: "זכר ונקבה בראם" - כותל אחד לשניהם, שיהא הזכר פונה לה. וכיון שבאים לינסר - מוחיו של זכר יוצאים ומעלים מ"ן לאו"א. מי הם העולים? חכמה וחסד. אבל בינה וגבורה יוצאים2 בלבושיהם ונכנסים בראשה של נוק'. שתים הן ונעשות אחת .והרי היא לוקחת אורותיה שלא על ידו וננסרת. אימתי היא ננסרת? כשהחסדים באים בו מחסדה של בינה, ודוחים את הגבורות לנוק'. זהו שנאמר: "עולם חסד יבנה".

*ראה דברים אחדים על חיבור זה, במבוא לקיצור הכוונות עמ' 21.

ד) חזרו מוחיו ונכנסים בתוכו4, והוא ניתן לנוק' דינים כיוצא בהם, אלא שהם מתוקים מהם מפני הארתם של או"א. אימתי הם חוזרים? בתקיעת שופר.

ה) יום טוב הראשון של ר"ה ננסר ז"א מן הכתר שבו ועד כל הת"ת. נמצאת לאה נסורה מאחור, וראשה של רחל. כל הדינים שמכתרו ולמטן עד הת"ת שלו, ניתנים בראשה, על ידי אימא מבחוץ5, ולבושי תפארתה של אימא6, שמהם נעשית לבושים למוחין שבתוכו, וכן לכל ספירותיה בזמנם. הרי שני כלי כתרה נעשים7, והג' - כשהוא ניעור8, חוזר ונותן מוחין בכתר שלה. הרי זה חיצוניות. פנימיות שלה ביום הכיפורים.

ו) יום שני - נצחו של ז"א פרק א' שלו, וחכמתה של רחל. כל הדינים שמחכמה ולמטן בחכמתה, ושל נצח עמהם. מן הלבושים שבכתרה, יוצא א' לחכמה. חוזרים ונמתקים בשופר9, והרי המוח נתקן בו. מכאן ואילך יוצאים המוחין ונכנסים בכליהם10.

ז) צום השביעי בג' בו, שבו נהרג גדליה בן אחיקם מפני תגבורת הדינים. הודו של ז"א פרק ראשון שלו, ובינתה של רחל. וניתנים בה דיני בינה לחלקה, ושל ההוד עמהם, ושאר כל הדינים נפקדים שם, אין בהם שופר, והם מתגברים.

בד' - פ"א של יסוד ודעתה של נוק', וניתנו בו דיניו לחלקו, והשאר נפקדים בידו. והרי נתגברו הדינים, ואין שם שופר. זהו שאמרו: חל ג' בשבת דוחים אותו ליום ד'.

בה' - פ"ב של נצח וחסרה של נוק'. ניתנו דיניו לחלקו, והשאר נשארים בדעת.

ננסר והולך עד יום הט' כסדר הזה.

ח) בתשיעי - פ"ג של הוד והודה של נוק', ויסוד ומלכות ננסרים עמו.

נמצאו: כל הדינים נשרשים בכתר חכמה, ונפקדים בבינה דעת, ובשאר כל הספירות כל אחד לעצמו.

1 מביא ראיה שלא נגמר תיקונם, כי על כן נאסרו בעץ הדעת.

2 נ"א: יורדים.

3 שתים הן - בינות וגבורות. ונעשות אחת ~ שניהם מתחברות בכלי הוד דאי' ליכנס לנוק'.

4 שאלה ידועה היא: האם המשכת החסד לז"א (- אתי חסד ופריש לה). הוא אותו ענין של חזרת המוחין (היקיצה מהשינה ) דלהלן במשנה ד'. מסודם של דברים כאן, משמע בהדיא: שחזרת המוחין אינם אותו דבר של קבלת החסדים דאי' שנזכר במשנה הקודמת. אמנם בפחו"ד

סי' עו (שערי רמח"ל עמ' רט ) אומר: באים מוחין, פירוש: פנימיות, חסדים לז"א. כו'. ועי' לעיל בקיצור הכוונות עמ' קכג.

5 לכאורה חוזר למצב דמשנה ג'.

6 ראה פע"ח עמ' תקסב (דפו"ח), שמת"ת דאי' מתלוה לבוש, בנסירת הכתר.

7 מב' בחינות הנ"ל: כלים דז"א ולבושים דאי'.

8 הוא מ"ש במשנה ד'.                             

9 כנ"ל במשנה ד'.

10 הפרטי, ולא מושרש בהם'שאר הדינים שמהם ולמטה. כמו שהוא בכתר וחכמה. רק בבינה ודעת, עדיין "מופקדים" שאר הדינים. וכמ"ש והולך במשנה הבא.