ה) פירוש, כי עביותה דבחי"א המכונה עינים, היא קלושה מאד. והוא מטעם המבואר באו"פ נ' (דף ה' ד"ה וטעם), כי ענין עביות האמורה, פירושה דבר הרצון לקבל שבכל נאצל, שבזה הוא משונה מאור העליון שאין בו רצון לקבל עש"ה. ולפיכך, נמצא בחי"א שעביות שבה קלושה, להיותה נמשכת לה מכח העליון. כי רצון להשפיע שבעליון, הוא חוק מחויב בתחתון שיהיה לו רצון לקבל את השפעתו. וע"כ אין זה נחשב בתחתון לשינוי צורה ולעביות, עד שיתעורר בו בחינת רצון מכח התעוררותו עצמו, דהיינו היא הבחי"ב (עש"ה בד"ה עתה).
ולפיכך, אין זווג דהכאה נוהג באור עינים שהוא בחי"א, משום שאו"ח שהוא ההבל היוצא מבחי"א, נשאר במקומו, כלומר שאינו מסתלק ממנו בסוד אור חוזר. וז"ש הרב "אבל העינים אינן כן כי ההבל עצמו שלהן, נשאר במקומו", כמבואר.
ו) כלומר, אור חכמה אין לו כלי להתלבש בו, משום שאין או"ח שה"ס כלי בעינים, כנ"ל בדיבור הסמוך, וע"כ נשאר אור חכמה מבחוץ, ומאיר מרחוק בלי התלבשות. ואור זה נק' אור חיה, או נשמה לנשמה.