תוכן

א) והנה נת״ל, כי היסוד דאמא נתלבש בדעת דז״א, ועטרה בת״ת, עד החזה לבדה. וטעם הדבר, כי היסוד של זכר ארוך ומתפשט. ושל נקבה קצר. וסוד הענין, כי יסוד הזכר להיות רובו מצד החסדים, לכן יש בו רבוי אור, ונמשך ממנו תוספת אור אל היסוד שבו, והוא בולט. אמנם הנוקבא באה מצד הגבורות, שהם דינין, אין בה רבוי אור כדי להוציא בה בחי' יסוד בולט ממש, אמנם הוא אור בלתי מורגש, ונקרא אוירא דכיא, כמבואר במ״א, כי היסוד דכורא, נקרא באד״ר אשא דכיא וכו', ושל נקבה אוירא דכיא. ועי׳ בביאורי דקל״א, לכן לא נתפשט רק עד החזה דז״א, כי עד שם שיעורו. ואמנם מה שנתפשט אח״כ, הוא בחי׳ אוירא לבד, ולא בחי׳ ממשיי.