תוכן

ו) וזה היתר נדרים פורחים באויר, ואין להם על מה שיסמוכו. כי איננו סומך עליהם, ואמנם פורח באויר, מכח הנמשך אליו עד שם. וגם נקרא אויר אותו הכח הנמשך מהם, שאינו רק אויר והארה לבד, ואינו ממשיי סמוכים עמו. ואמרם היתר נדרים פורחים כו׳ הוא, בבחי׳ הבינה דז״א, כי גם היא דוגמת היסוד דא״א המלובש בתוכו, וגם היא פורחת באויר כמוהו, כנודע כי בינה נקראת נדר, וגם (היא) נקרא מגדל הפורח באויר. ואמנם הדעת דז״א, נעשה מתרין פרקין תתאין דח״ג דא״א, שהם הכתפים דא"א, שלא נתלבשו באו״א כנ״ל, ולקמן בענין המוחין דז״א נרחיב ענין זה.