תוכן

א) ונבאר ענין א״א, הנעשה נשמה פנימית אל כל הבחי׳ הנ״ל, ואיך מכחו נגדל הז״א לט׳׳ס. והענין, כמו שנתבאר לעיל, בענין ג׳ בחי׳ שיש לז״א בזמן העיבור, והבחי׳ הג׳ הוא שנבאר פה. והענין, כי הנה נת״ל כי ב״פ עלאין דנ״ה דא״א, נשארו לעילא בחזה דאו״א, בסוד דדים של חלב, ושם נשארו תמיד לעולם, כי אין הדדים נעקרים ומתחדשים, ותמיד קבועין הם. ואמנם מפרק אמצעי דנצח דא״א, נעשה בז״א ב׳ בחי', והם: חסד, נצח דז"א, ומפרק אמצעי דהוד, נעשה לז״א, גבורה והוד. ומפ״ת דנצח א״א, נעשה ת״ת ויסוד דז״א. ומפ״ת דהוד דא״א, נעשה כל בנין המלכות, פרצוף שלם, הנק׳ נוקבא דז״א. נמצא כי גופא דז״א, שהם ת״ת ויסוד שבו, הם בנצח דא״א. ונוקבא בהוד דא״א. וזהו טעם שנזכר בזוהר על זו״נ, בתפלה של חול, איהו בנצח ואיהי בהוד.