ט) כלומר שהמסך והמלכות מזדככים לבחי"ב שנק' בינה, ואור א"ס מתפשט לזווג דהכאה על המסך ההוא, ומעלה או"ח בקומת בינה, כנ"ל (באו"פ פ"ג אות ו'), שאו"ח ההוא, הוא לבוש אחר וחדש על אור הא"ס, במשונה בהרבה מלבוש דאו"ח של אצילות גופיה. כי לבוש דאצילות, הוא מהכאה במסך דבחי"ג הממשיך אור החכמה בכל הע"ס, ולבוש החדש הזה, הוא מהכאה במסך דבחי"ב, שקומתו אינו מגיע להלביש את החכמה דאו"י, אלא רק לבינה דאו"י לבד, וע"כ אין בו מאור חכמה כלום.
והנה זווג זה, בהכרח שנעשה באצילות, כנ"ל באו"פ (פ"ג או"פ ו'), אבל כל ע"ס הללו המתלבשים בהלבוש דקומת בינה, נמשכים מהמסך ולמטה ובאים בעולם הבריאה, כמבואר באו"פ הנ"ל.
י) כלומר, אע"פ שהאו"ח עולה בתחילה מהמסך שבהבינה ולמעלה, דהיינו בעולם אצילות כנ"ל, אשר גם ספירות דאצילות בהכרח שמתלבשים בלבוש זה דקומת בינה, מ"מ אין העביות והסתימה של המסך הזה עולה שם אפילו משהו, כי אין העביות ופגם יוכלו לפעול כלל בהעליונים מהם, ובחינת קבלה כזה מכונה חלון ונקב (כמ"ש באו"פ ח"ב פ"ב אות ע'), כלומר בלי שום עביות אפילו משהו. מה שאין כן באו"ח היורד למטה מהמסך שבין אצילות לבריאה, דהיינו העשר הספירות הבאות בעולם הבריאה, הרי כח ועביות המסך, הוא כל השורש של התפשטות האור א"ס בהם לפיכך נעשה המסך סיתום ומלבוש גמור, המגביל את אור א"ס, מלהאיר שם משהו מאור חכמה. שהריהו מסך דבחי"ב, שאין או"ח שלו מגיע לחכמה, אלא לבינה דאו"י לבד, כנ"ל. וז"ש הרב, "שנעשה מסך סתום", כלומר שסותם את אור דאצילות, דהיינו אור חכמה, מלהופיע בעולם הבריאה אפילו משהו, מטעם שמסך זה משפיע אל הבריאה ממעלה למטה, כמבואר.