תוכן

א) אמנם העלאת מ"נ, הם הנקרא עיבור ב׳. וע״י העלאת מ״ן דזו״נ, (נ״א מ״ן זו) נמשכים להם המוחין, כמ״ש. ולכן צריך שנבאר תחלה ענין מ״ן מה עניינם. הנה נודע, כי תמיד הבנים צריכין לעלות למ״ן, אל אביהם ואל אמם, בסוד התעוררות תחתון. והנה הצדיקים מעלים בנשמותיהן מ״ן אל המלכות, והם בניה. והטעם, כי סתם נשמה הוא מהבריאה, והנה עולם הבריאה הם בני מלכים דאצילות, לכן נשמת הצדיקים הבאים מבריאה, הם מעלין מ״ן אל המלכות דאצילות. אמנם זו״ן שהם בני או"א, הם מעלין מ״נ: ז״א לאבא, ונקבה לאמא, כנודע. וכמו שנשמת הצדיקים מעלין מ׳׳ן בכל לילה בעת השינה, אל המלכות, והיא מחדשת אותן, בסוד חדשים לבקרים.