תוכן

יז) וא״ת למה מעקה הבריאה והעשיה, הם מהויות. ומעקה יצירה, הוא משם א״ל. הטעם הוא, כנודע, כי תמיד אנחנו מכנים שם הוי״ה אל יצירה, שהוא סוד ז״א, הנקרא הוי״ה, כנודע כי בינה ומלכות, שהם בחי׳ בריאה ועשיה, הם שמות אהי״ה אדנ״י. לכן אין מעקה יצירה נעשית מעצמותה, שהוא הוי״ה, רק משם א״ל. אמנם בריאה ועשיה, שאין עצמותה בחי׳ הוי״ה, לכן נעשית המעקה מבחי׳ שמות הוי״ה כנ״ל. ודע, כי בבריאה אין יכולת להיות ניכר בו פרצוף שלם, לא בא״א שבו, ולא באבא שבו. כי א״א ואבא דבריאה, כל אחד מהן אין בו רק ו״ק לבד. ואמנם באצילות, יש לו י׳. והנה באצילות, ג״ר של א״א, שהם המוחין שלו, הם מגולין, ובהם מתלבשין ו״ק כולם דעתיק, כנודע. והו״ק דא״א הם מתלבשים באצילות. אבל בבריאה, ג״ר מהו״ק שיש בא״א, הם מגולין, ובהם מתלבש אותה בחי', שנאמר עליה לכי ומעטי את עצמך, והוי ראש לשועלים, כנודע שהוא אותה נקודה של המלכות דאצילות, שירדה ונתלבשה בהם, בסוד נשמה אליו. וג״ת של ו״ק דא״א, הם מתלבשים בו״ק דאבא, ונעשית נשמה אליו.