תוכן

ב) והענין, כי נתבאר בדרוש הקודם, כי ד׳ עולמות אבי״ע, הם הנקרא חו״ב תו"מ. והנה הכתוב אומר, כולם בחכמה עשית. כי האצילות כולל את כולם, וממנו יצאו. והנה אחר שנאצל עולם האצילות, אז עשתה הבינה דאצילות, מסך א׳, להבדיל בין אצילות, ובין בריאה. והנה ודאי הוא, כמו שיש כח באותו לבוש של בינה, כשיורד ממנה להלביש לזו״ן, עד מתחת רגליהם. הנה ג״כ יש בו כח, להתפשט יותר, ולהלביש את כל העולמות אשר תחתיו, שהם בי״ע. והנה ודאי יש כח באצילות, נגד כל אשר תחתיו, כי פשוט, כי כל דבר עליון, גדול כנגד כל מה שלמטה, ויותר ג״כ. וכמו שארז״ל על רגלי החיות ככולהו, ושוקי החיות ככולהו, כנזכר פ׳ בשלח. אבל המאציל העליון, לא רצה כך, שיתפשט עד למטה.