תוכן

ג) גם עתה אחר החרבן, היא באחור ז"א, כל ימי החול, חוץ משבת, שאז עולה פב"פ. אך על ידי תפלתנו, אנו מחזידין אותה פב"פ, מהחזה ולמטה. ואפילו בחול, בסוד מלך עוזר ומושיע ומגן, כמבואר. ואחר התפלה, חוזרת לאחור כבתחלה. לכן, חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם התפלה, ואחר התפלה, ושעה בתפלה, כדי לעכב הארת פב"פ אחר התפלה, ולא תחזור תכף אחר התפלה לאחור ז"א. ודע, כי כמו שלאה נכללת ברחל כנ"ל, כך למעלה בזווג חו"ב, נכלל התבונה עם הבינה. וטעם שנכללו אלו הבחי', עם היותם כל אחד פרצוף בפ"ע, הטעם הוא, מפני שבינה ורחל, הם ב' ספירות עצמיות, של י"ס דאצילות. אך תבונה ולאה, אינם רק הארות הנמשכות מבינה לבד, ולכן יכולות להכלל עם הנקודה עצמית של י"ס.