תוכן

י) והענין במה שהודעתיך, כי א״א מלבוש ע״ג עתיק. ואו״א, מלבישין לא״א. וזו״ן, מלבישין לאו״א. וכ״ז בחינת או״פ. נמצא, כי או״פ של עתיק, הוא יותר פנימי מכולם. ושל א״א, חוצה לו. וכן הענין, עד שנמצאת שהנוקבא דז״א, חיצונה מכולם. אמנם המקיפים הם להיפך, כי המקיף של הנוקבא עצמה, הוא יותר פנימי מכולם, והוא סמוך עם פנימי שלה. ועליו המקיף של ז״א, ועליו מקיף אמא כו'. עד שנמצא מקיף של עתיק, חיצון ומקיף ע״ג כולם. נמצא, כי בבחי׳ הפנימית, העתיק פנימי מכולם. ובבחינת המקיפים, העתיק מקיף את כולם. וטעם הדבר, להיותו גדול מכולם, אין כח בשום אור לסובלו בתוכו, ולהקיפו. ולכן מקיף העתיק היותר גדול מכולם, נשאר בחוץ, מקיף לכולם. והנה הקליפות והחיצונים, הם העומדין בין או״פ, אל המקיפין. פניהם אל האו״פ של המלכות, ואחוריהם אל אור המקיף. כי אין בהם כח להסתכל ולינק מן המקיף, כי הוא גדול מהפנימי, כנודע. ונמצא, כי אין מקום אל הקליפה רק באמצע, בין או״פ של הנוקבא, ובין המקיף שלה עצמה. ואף כשגורם החטא, ויונקים הקליפה אף גם מז״א עצמו כנודע, אינם יונקים ממנו, אלא דרך אמצעית נוקבא דז״א, המפסיק בינם ובין הז״א.